אנטי קליימקס

מדוע אחרי כל שיא ישנה נפילה וכיצד מתמודדים עם התופעה? / מאת יואב ברנזון

האושר הוא התהליך ולא התוצאה

אחרי כל שיא או קליימקס ישנה נפילה כי תהליך ההתאמצות נגמרה, כי התקווה נגוזה ונגמרה, כי הגענו כבר אל היעד ואם אין יעד המשך שמחכה לנו הלאה אנו נעצרים וחווים תחושה עמוקה של ריקנות, של חוסר טעם ושל אין-דרך.

שימו לב, רוב האנשים אינם מבינים שהאושר וההנאה אינם נובעים מעצם השגת התוצאה או המטרה אלא דווקא מהתהליך בדרך אליה. עצם התהליך הוא האושר – ולא השגת המטרה שקבענו לעצמנו. המטרה עצמה היא רק הדובדבן של התהליך.

להקפיד שהתהליך יימשך לעד

כדי להימנע מתופעת האנטי קליימס עלינו לקבל את העובדה שהאושר בחיים נובע מהיכולת שלנו להציב לעצמנו שרשרת אינסופית של יעדים ולהיות מוכנים להתאמץ כל חיינו להשיגה.

כל עוד אנו מזינים את תהליך ההתאמצות והכיבוש אנו משמרים את תחושת האושר, המשמעות והתקווה שלנו. לעומת זאת, ברגע שאנו מרפים ומפסיקים להציב יעדים – אנו נופלים לבינוניות, לשעמום ולתחושת "מה הטעם?".

סופר קליימקס

סופר קליימקס היא חוויה שבה האדם מגיע לשיא כל השיאים במהירות רבה מדי ובגיל צעיר מדי. למשל, אנשים כמו מייק ברנט או ג'ים מוריסון שהגיעו להצלחה פנומנלית בגיל צעיר מאוד ובמהירות האור, ולכן התאבדו – כי מבחינתם לא נותרו להם משימות, יעדים או מטרות נוספות לכבוש.

זכרו, אנשים שמגיעים אל המטרות שלהם מהר מדי – נופלים חזק מאוד אל הדיכאון, אל השבר, אל תחושת חוסר הטעם וחוסר התכלית. לעומת זאת, אנשים שחותרים אל המטרות שלהם בידיעה שגם אחרי שהם ישיגו אותם יהיו עוד הרבה מטרות חדשות וחשובות להגשים – ממשיכים את תהליך ההתאמצות שלהם בחיים ואינם נופלים לעולם לדיכאון ולשבר.