מהי שיטת ההורשה הנכונה ביותר? / מאת יואב ברנזון

עקרון החלוקה הטכנית

שיטת "הירושה השווה" פירושה חלוקה טכנית של הנכסים בין כל הילדים באופן שווה לחלוטין. שיטה קלאסית זו מאפשרת לכל הילדים לקבל חלק שווה מבלי לעורר תחושות של קיפוח, אפליה, כעסים ותחרות בין הילדים.

ירושה שווה היא קלה מאוד לביצוע, היא יוצרת וודאות אצל הילדים, היא מרגיעה מתחים והיא מבטיחה שלא תיווצר מלחמה או תחרות בין הילדים על נכסי ההורים בשיטת "כל הקודם זוכה" או בשיטת "חטוף ככל יכולתך". כמו כן, השיטה מבטיחה שההורים לא יעשו שימוש בכוח ההורשה שלהם כדי לשלוט בילדים, להפעיל עליהם לחצים או לגרום להם לעשות דברים שהם אינם רוצים.

שיטות אחרות – צרכים שונים, מגבלות ירושה

ישנן שיטות ירושה נוספות אך הן בעייתיות מאוד ויוצרות קשיים לא מעטים בתוך המשפחה. שיטה אחת כזאת היא שיטת "הצרכים השונים". לפי שיטה זו, ההורים מורישים לילדים בהתאם לצרכים השונים שלהם, כך שייתכן שילד אחד שנזקק יותר יקבל יותר ואילו האחר שזקוק לפחות יקבל גם פחות. הבעיה בשיטה זו שהיא יוצרת באופן גלוי ובוטה קיפוח בין הילדים, תחרות וקנאה ביניהם, כעסים גדולים על ההורים ועל האחים שמקבלים יותר ושנאה בתוך המשפחה.

שיטה הורשה בעייתית נוספת היא שיטת "מגבלות הירושה". על פי שיטה זו ההורים מחלקים לילדים נכסים בצורה לא שווה, בהתאם לנכסים שיש בידיהם. למשל, אם יש להם שני בתים – אחד גדול ואחד קטן, ילד אחד יקבל את הבית הגדול ואילו הילד האחר יקבל את הבית הקטן בתואנה שאלה הן מגבלות הירושה ושאי אפשר לחלק נכסים כאלה באופן שיוויוני. שיטה זו היא בעייתית משום שהיא מפלה ומקפחת בין הילדים, משום שהיא יוצרת מתחים, כעסים וקנאה מרובה בתוך המשפחה ובין הילדים ומשום שהיא מיותרת לגמרי ואינה מחויבת המציאות כי ישנם דרכים לחלק כל דבר באופן הגון ושיוויוני.

רק ירושה שווה מבטיחה ניצחון לכולם

ירושה שווה מבטיחה ניצחון לכל המעורבים בדבר. ההורים מרוויחים את מעמדם האוהב, כי הם אינם מקפחים ומפלים אף אחד מילדיהם לטובה או לרעה וכך הם נתפסים בעיני הילדים שלהם כהורים אוהבים וצודקים.

הילדים מרוויחים משום שהם אינם צריכים לעסוק במאבקי ירושה, בקנאות, בתחרות, בהכשלה הדדית ובחשדנות אחד כלפי השני. וגם התא המשפחתי כולו מרוויח משום ששלמות המשפחה נותרת בעינה ואינה נפגעת עקב מעשה ההורשה.