כיצד ניתן לשפר תפקוד של ילדים מעוכבים חברתית? / מאת יואב ברנזון

ילדים חברותיים יותר וחברותיים פחות

ילדים מתחלקים לשתי קבוצות בסיסיות: ילדים חברותיים מטבעם וילדים פחות חברותיים. הילדים החברותיים הם בדרך כלל ילדים מוחצנים יותר, פעלתניים יותר שנוטים באופן טבעי לנוכחות של אנשים ואוהבים להיות עם אנשים ובאירועים.

לעומת זאת, ילדים חברותיים פחות הם ילדים מופנמים יותר, סגורים ומרוחקים יותר הנוטים לפעילות פרטנית ואישית ויודעים להעסיק את עצמם ולעניין את עצמם ללא נוכחות אנשים סביבם. 

לבנות חברתיות על בסיס עניין וביטחון עצמי

חלק לא מבוטל מההורים אינם יודעים כיצד להתמודד עם ילד לא חברותי ומופנם. התגובה האינסטנקטיבית שלהם היא לנסות ולדחוף את הילד המופנם – לעתים אף בכוח – לפעילות חברתית ולאירועים חברתיים.

אלא שדרך זו אינה אפקטיבית וברוב המקרים היא מחמירה את המצב וגורמת לילד להינעל ולהיסגר עוד יותר בתוך עצמו. יתרה מזו, הילד מקבל מההורים מסר של חוסר קבלה, ביקורת ושיפוטיות כלפיו – כאילו הוא אינו "בסדר" ואינו כמו "כולם" – מה שפוגם בביטחון העצמי שלו ומחליש אותו עוד יותר.

טיפוח העניין יביא לטיפוח החברותיות

הדרך האפקטיבית ביותר לעורר חברותיות אצל ילד מעוכב חברתית היא לטפח מוקד עניין בחייו. עיסוקים, תחביבים או לימודי העשרה שבהם הוא מתעניין ושאותם הוא אוהב יעוררו אצלו ביטחון עצמי, יאפשרו לו להכיר ילדים בעלי עניין דומה לשלו וידחפו אותו ליחסים חברתיים על בסיס עניין ולא רק על בסיס חברותיות גרידא.

חזל אמרו: "חנוך לנער על פי דרכו". הסוד בחינוך אינו לכפות על מישהו להיות מה שהוא אינו אלא ללכת איתו, לתמוך במה שהוא אוהב ונוטה אליו באופן טבעי ודרך הנטיות הטבעיות הללו לנסות ולהביא אותו למטרות שאנו רוצים.