היחס ההורי לילדים אינו יחס שוויוני / מאת יואב ברנזון

יחס הורי הוא תוצאה של כימיה

היחס של הורים לילדיהם הוא תוצאה של כימיה או העדר כימיה ביניהם. כבר מגיל צעיר נקבע היחס ההורי, והוא סוג של נתון ביחסים שבין ההורים לבין הילדים שלהם.

יחס הורי יוצר העדפה ושונות בין הילדים. למשל, אימא יכולה לאהוב ולהתחבר במיוחד לבן השלישי שלה לעומת יתר ילדיה. אבא יכול להיות מחובר ומבין במיוחד לילדה הבכורה שלו לעומת יתר ילדיו.

בדרך כלל, היחס ההורי אינו משתנה כל החיים

כיוון שיחס הורי הוא תוצאה של כימיה אישית בין ההורים לילדים הוא גם בדרך כלל אינו משתנה. הורה שיש לו חיבור וקשר נפשי עמוק עם אחד מילדיו תמיד יישאר יותר מחובר אליו לעומת יתר ילדיו.

לעומת זאת, הורה שאינו מחובר לילדו – תמיד יישאר מנותק או מרוחק ממנו, לא משנה מה הילד שלו יעשה או לא יעשה בחייו. לכן גם, הניסיון של ילדים לרצות את ההורים שאינם מחוברים אליהם במיוחד הוא מיותר לחלוטין בהתחשב בעובדה שהיחס ההורי הוא תוצאה של כימיה ולא של הישגים או הצלחות של הילדים.

יחס הורי דומה ליחס בין אנשים

היחס בין אנשים נקבע על פי כימיה וחיבור אוטנטי, יותר מכל דבר אחר. לכן, עם אנשים שיש לנו חיבור טבעי איתם נזכה תמיד ליחס חיובי, עמוק, מקבל, מבין ומשמעותי שיעניק לנו סיפוק והרגשה של משמעות ושלמות.

לעומת זאת, עם אנשים או עם הורים שאין לנו חיבור נפשי איתם לעולם לא נקבל את ההכרה שאליה אנו שואפים, משום שכל מאמץ, הישג או ניצחון שנביא באמתחתנו לא ישנה את המצב הבסיסי של העדר הכימיה בינינו.

וטיפ לסיום: הרצון לרצות את ההורים דומה לרצון לקבל אהבה ממישהו שאינו אוהב אותנו או אינו רוצה בנו באמת. כל המאמצים שנעשה כלפי מי שלא אוהב אותנו לעולם לא יזכו להכרה ולקבלה שנקבל ללא כל מאמץ ממי שבאמת אוהב אותנו.