ילדים שמגדלים את ההורים שלהם מאבדים את עצמם / מאת יואב ברנזון

תסמונת "הילד הבוגר"

ילדים רבים מוצאים את עצמם מגדלים כבר מגיל צעיר את הוריהם. הם קשובים לצרכים של ההורים, הם מקריבים מעצמם לטובת ההורים והם דוחים את הצרכים שלהם לטובת הצרכים של ההורים. ילדים שמגדלים את ההורים שלהם הם ילדים שהוריהם הם ילדים בעצמם. ההורים פועלים בצורה אימפולסיבית ובלתי מתחשבת, על פי רוב הם מניפולטיביים וכוחניים, ובעיקר – חסרי מודעות להבדל התהומי שבין ההורה לילד.

הילד הבוגר הוא ילד שלומד שבסדר העדיפות המשפחתי הוא בא בסוף. הוא לומד שזו האחריות שלו לדאוג לרווחת ההורים ולשמחתם. הוא לומד שאם הוא ידאג לעצמו – הוא יפגע בהורים שלו. הילד הבוגר הוא ילד שלומד בעל כורחו שההורים שלו אינם אנשים יציבים ומעניקים, אלא אנשים חלשים ותלותיים שבמקום לשאוב מהם כוח הוא חייב לתת מעצמו להם ולהחליש את עצמו לטובתם. 

עודף אחריות – חוסר בעצמאות

הבעיה המרכזית של הילד הבוגר היא עודף אחריות. הילד הבוגר לוקח על עצמו אחריות בלתי אפשרית לפתור את הבעיות של ההורים שלו. כילד, הוא אינו מבין שרק ההורים יכולים לפתור לעצמם את הבעיות שלהם ושהוא אינו אשם בכלל בבעיות של ההורים שלו. כבוגר, הוא כבר מורגל כל-כך בדפוס האחריות המוגזמת שלו כלפי הוריו עד כדי כך שהוא נוטל על עצמו את התפקיד היומרני והמכביד לפתור את בעיותיהם. הוא עושה זאת מתוך מחשבה מוטעית שזו הבחירה האמיתית והאוטנטית שלו, למרות שלאמיתו של דבר אין זה כך. למעשה, הוא סוחב על גבו צרות ובעיות שבכלל אינן שלו.

עודף האחריות של הילד הבוגר מוביל אותו למצב שבו הוא אינו מקדיש לחייו מספיק והוא דוחה בשיטתיות את החלומות והצרכים שלו לטובת אלה של הוריו. מרוב שהוא מרוכז בטובת הוריו – באופן מודע ולא מודע – הוא אינו מסוגל לקחת החלטות עצמאיות המנותקות מהצרכים של ההורים. וכך, הוא יבחר במקצוע שירצה את ההורים שלו, הוא ישתדל לבחור בני זוג שמתאימים למה שההורים רוצים עבורו, הוא יקבל החלטות שתואמות את הקו של ההורים ויחשוש תמיד להיות עצמאי באמת ונטול פניות בהחלטות שלו. התוצאה הסופית היא שהילד הבוגר הופך לאדם מאוד לא עצמאי במובן העמוק של המילה. הוא מקריב את עצמו ואת חייו העצמאיים לטובת הגחמות והמצוקות של ההורים שלו. מנקודת מבטו, אין לו זכות לחיות כפי שהוא מוצא לנכון, עד שלא יפתור את כל המצוקות של משפחתו וסביבתו הקרובה. הואיל והוא זה שכביכול אחראי למצוקות של הוריו - הוא זה שאחראי גם לפתרונן. אחריותו המוגזמת לחיים של אחרים מביאה אותו להעדר עצמאות בחייו שלו.     

השיבה הביתה

ילד בוגר צריך ללמוד לשים גבולות לנתינה שלו מול ההורים שלו. עליו להבין שהחיים שלו – הם רק שלו. עליו לקחת בחשבון שהוא אינו מסוגל בכלל לפתור להוריו את הבעיות שלהם. עליו לקלוט ולהפנים את העובדה שכל אדם הוא עצמאי והוא זה הבוחר את גורלו ואת חייו. עליו לקבל ולהסכים לכך שהוא אינם אשם בדבר. שזו אינה אשמתו לכך שהוריו הם מה שהם. במקום להמשיך ולהקריב את חלומותיו – על הילד הבוגר לשוב לעצמו, לשוב הביתה, ולהתחיל לעשות את הבחירות האמיתיות והשלמות שלו – תוך התעלמות מהסחטנות הרגשית של הוריו התלותיים.

הילד הבוגר צריך לשים את הצרכים שלו בראש סדר העדיפויות בחיים שלו. עליו להפסיק לחשוב "מה ההורים יגידו" ויותר "מה אני ארגיש". עליו לפעול יותר למען עצמו ולהניח לסביבתו ולהוריו לפתור עבור עצמם את הבעיות של עצמם. אחרת, הילד הבוגר יחסה בצילם של הוריו כל חייו, יחמיץ את חייו ויהווה שלוחה חיוורת של החיים המלאים והעשירים שהוא יכול היה לחיות אילו חדל מלשמש בתפקיד ההורה של ההורים שלו.

וטיפ לסיום: קודם כל חישבו על עצמכם. עשו לעצמכם טוב – והטוב הזה יקרין גם לאחרים.