מדוע הערצה נגמרת בשנאה? / מאת יואב ברנזון

אין ניגוד לאהבה

אהבה היא דבר שלם – ולכן לא יכול להיות לה ניגוד. ניגוד הוא תמיד דבר שעומד מול משהו חצוי כדי להשלים אותו לכדי משהו שלם. למשל, חום מול קור. או למשל, שנאה מול הערצה. תכונה או נטייה חצויה תמיד זקוקה לניגוד שלה כדי להשלים את עצמה.

אבל לאהבה אין ניגוד כי אהבה היא מצב שלם ולכן אין לה שום ניגוד או משלימה. אמנם מקובל לחשוב ששנאה מנוגדת לאהבה, אבל שנאה אינה קשורה בכלל לאהבה היא קשורה להערצה כי היא הניגוד המדויק של הערצה.

שנאה מנוגדת להערצה

שנאה היא הרצון להתרחק ככל הניתן מאדם מסוים או ממשהו מסוים. הערצה בדיוק הפוכה לשנאה. הערצה היא הרצון העז להיות כמה שיותר קרוב לאדם מסויים או לדבר מסוים שאותו אנו מעריצים.

גם שנאה וגם הערצה נובעים מאותו המקור – מפחד ומשקר. אהבה לעומת זאת אינה נובעת מפחד אלא מביטחון ומאמת. ההבדל בין שנאה והערצה לבין אהבה הוא פשוט: כשאנו מעריצים או שונאים אנו חיים בשקר כי אנו נמצאים במצב לא מאוזן של נחיתות (המובילה להערצה) או התנשאות (המובילה לשנאה). לעומת זאת, כשאנו אוהבים, רק אז אנו נמצאים במצב האמיתי והמאוזן של גובה עיניים.

מדוע מעריצים הם עריצים?

כל קשר זוגי שמתחיל בהערצה ייגמר בסופו של דבר בשנאה. למשל, אישה שמעריצה גבר מסוים היא אישה שבסופו של דבר גם הכי תשנא אותו, כי עמוק בתוכה היא מקנאה בו ובעצם לא רוצה אותו אלא את מה שיש לו. אולי היא אינה מודעת לכך, אך מתחת לפני השטח ובאופן לא מודע היא נמצאת איתו במאבק כוחות בניסיון לכבוש אותו, להביס אותו ולבוא במקומו.

ככלל, נשים בעלות נטייה להערצה הן נשים כוחניות ואלימות שפועלות ממקומות לא בריאים של נחיתות, הישרדות וקנאה. אישה מעריצה אינה אישה אוהבת או אישה שיודעת בכלל לאהוב, אלא אישה מקנאה, תחרותית, נחותה וכועסת שמסובכת מאוד עם עצמה. היא רוצה להיות הכי קרובה אל הגבר שאותו היא מעריצה רק כדי לקחת ממנו את מה שיש לו ולבנות על חשבונו את עצמה ואת מעמדה. היחס שלה אליו אינו יחס של אהבה ושלמות אלא יחס חצוי וחסר שבא לגנוב, לקחת ולהרוס ולא לתת, לשתף ולבנות.