מדוע ילדים לוקחים על עצמם את תפקיד הלכלוכית? / מאת יואב ברנזון

תסמונת הילד הפראייר

בכל משפחה כמעט קיים לפחות ילד אחד העונה להגדרת "הילד הפראייר" או "הכבשה השחורה". הכבשה השחורה הוא ילד שמשחק את תפקיד הלכלוכית בבית.

הוא עוזר להורים, מקריב את עצמו עבורם, סופג מהם את הביקורת והכעסים ומפגין כלפיהן כבוד מוגזם – שאותו הם מנצלים לרעה ומשתמשים בו לטובתם האישית בלבד.

הלכלוכיים – ילדים להורים נצלניים ואגוצנטריים

לכלוכיים הם ילדים להורים אגוצנטריים שאינם מתביישים לנצל אותם לצרכים שלהם דרך נטיעת רגשות אשם, הפחדות, איומים במניעת אהבה ושליטה באמצעות נידוי: הם דורשים מהם לנקות, לסדר, לעזור, לתת מעצמם לטובת הבית, להיות בשביל ההורים, לטפל בהורים, לציית באופן עיוור להורים, לפחד מההורים ולחשבן להם על כל דבר שהם עושים, ולמעשה – להקריב את חייהם עבור ההורים.

לכלוכיים הם ילדים שבדרך כלל מוותרים על החיים העצמאיים שלהם ועל האושר שלהם כדי להמשיך ולהעניק להורים שלהם מעצמם עד מות ההורים או עד שהם גורמים לעצמם להיתקע בחיים באופן עמוק.

כיצד להפוך למלכלוכית לסינדרלה?

ילדים לכלוכיים יכולים להפוך לסינדרלות וליצור לעצמם חיים משלהם אם רק יחליטו להפסיק לחשבן להורים, לעשות מה שטוב להם, לקבוע עובדות בשטח ובאופן כללי – לשנות את התפיסה שלהם כלפי ההורים.

בסיס הבעיה של הלכלוכיים היא הפחד שלהם מההורים שלהם ומתן כבוד מוגזם להורים. הדרך להפוך מלכלולית לסינדרלה היא להפסיק לקחת את ההורים ברצינות תהומית, לא להאדיר את כוחם, לבנות עם ההורים יחסים בגובה העיניים ולהתחיל לפתח חשיבה עצמאית וחיים ייחודיים.

וטיפ לסיום: הורים הם בני אדם – לא אלוהים. החיים שלכם ניתנו לכם כדי שתחיו אותם ולא כדי שתקריבו אותם.