ילדים שקרובים מדי להורים – חונקים את עצמם / מאת יואב ברנזון

ילדים נצמדים ותלותיים

ילדים נצמדים ותלותיים הם ילדים בעלי הנטייה המובהקת ביותר לחיות קרוב מדי להורים שלהם, להיצמד אליהם ולהיתלות בהם כלכלית ונפשית.

ילדים תלותיים הם ילדים שאינם טורחים לטפח עצמאות אמיתית. הם אולי יעשו פה ושם צעדים עצמאיים, כמו נסיעה ארוכה לטיול בחו"ל או לימודים זמניים במקום מרוחק מהבית, אבל בבסיס העניין הם אף פעם לא יפתחו את עצמם בכוחות עצמם ולא יבנו לעצמם בצורה שיטתית ומודעת תשתית אוטונומית לחיים.

הקירבה להורים – מסרסת

קרבה להורים היא דבר טוב – אבל באיזשהו שלב היא מתחילה לסרס ולדכא את הגדילה הבריאה והטבעית של ילדים, משום שכדי לגדול כל אחד זקוק למרחב ולטריטוריה משמעותית משל עצמו.

קרבה להורים גורמת לילדים לאמץ דפוסי התנהגות דומים להורים, להצר את עצמם ולהתאים את עצמם ל"צורה" של ההורים, להישען פסיכולוגית על קיומם של ההורים ועל הגב שלהם, לרכב על השם של ההורים במקום לפתח שם עצמאי, להיתלות כלכלית בהורים ולברוח ממאבק הקיום האמיתי.

התרחקות היא סימן לבגרות

התרחקות מההורים היא תמיד סימן מובהק להתבגרות. זהו מעין תהליך עמוק של צמיחה הלוקח את האדם רחוק מביתו, מהוריו ומהביטחון של המסגרת אל המרחבים האמיתיים של החיים.

אם ברצונכם לגדול – עליכם ליצור עבור עצמכם טריטוריה ומרחב משלכם. עליכם לבנות תשתית כלכלית חזקה ואוטונומית וחוסן נפשי להתמודד בכוחות עצמכם עם קשיי החיים ומורכבותם. וכדי לעשות את זה עליכם להתרחק מההורים שלכם כדי ליצור לעצמכם חיים משלכם.

וטיפ לסיום: ילדים שנותרים קרובים להוריהם נוטים להיות פחות מפותחים, פחות עצמאיים, פחות מצליחים ופחות אמיתיים ואוטנטיים.