מהו המקור למאבקים וריבים בתוך המשפחה? / מאת יואב ברנזון

יש רק דרך אחת

מרבית המאבקים המשפחתיים נובעים במקורם מעמדה מוצקה וברורה מדי של ההורה הדומיננטי במשפחה. הורה זה מאמין בדרך חיים אחת, בבחירות מסוימות מאוד ובסיכוי להצליח בחיים בצורה מסוימת ולא אחרת.

כתוצאה מכך, כל חריגה מהדרך "האחת והיחידה" על ידי הילדים נתפסת בעיני ההורה הדומיננטי כמעשה "לא חוקי", בלתי אפשרי, מתריס ובוגדני מצידם הראוי לעונש ולסנקציות.

ההורה הדומיננטי מרגיש נבגד, מרומה או מושפל

ילדים שאינם הולכים בדרך של ההורה הדומיננטי מוענשים מיידית. צורות הענישה הן מגוונות מאוד וכוללות: חרם, שתיקה, התעלמות, ניתוק קשר, מניעת כספים או עזרה אחרת, זלזול, ביטול, העדפת הילדים שהולכים "בתלם" וכו'.

בכל פעם שילד חורג מהשקפת עולמו של ההורה הדומיננטי ונכשל – ההורה הדומיננטי יקבל אותו בשמחה לחיקו כדי להוכיח לו עד כמה הוא טעה ועתה הגיע הזמן "לחזור למוטב". אולם אם אותו הילד מצליח "בדרכו שלו" בעולם, ההורה הדומיננטי ירגיש נבגד, מובס, מושפל או מרומה על ידו. במצב כזה הוא יפעל באופן הכרתי ותת-הכרתי כנגד אותו ילד חורג משום שילד זה מוכיח הלכה למעשה שההורה הדומיננטי טועה, והורה דומיננטי אינו מסוגל לקבל את העובדה שהוא אינו תמיד צודק.

טובת הילדים

הורים גרועים הם הורים הפועלים ממקום של אגו. מה שחשוב להם הוא להוכיח שהם צודקים מכיוון שאופן החשיבה שלהם הוא צר, סגור, מקובע והם אינם מכירים צורות חיים וחשיבה השונות משלהם. אותם לא מעניין האם הדעות שלהם באמת מוצדקות, מתאימות או נכונות לילדים שלהם, אלא רק העובדה שהם צודקים ולא טועים.

לעומת זאת, הורים טובים הם הורים שמאפשרים לילדים שלהם למצוא את דרכם ולעצב את חייהם בצורה שתתאים להם. הם מוכנים לעזור ולסייע לילדים על פי דרכם של הילדים ולא לפי הדעות המוקדמות שלהם.

וטיפ לסיום: הורה חייב לקבל את האפשרות שהוא לא תמיד צודק. עליו להכיר בכך שבסופו של דבר ילדיו יודעים טוב ממנו מה טוב להם ומה לא.