מהו המקור הנפשי למחלת הסרטן? / מאת יואב ברנזון

מחלה שפוגעת באנשים שקשים עם עצמם

אנשים שחולים בסרטן הם אנשים שקשים עם עצמם, הם מבקרים את עצמם והם כעוסים ומרירים מבפנים. המכנה המשותף לכל החולים בסרטן היא חוסר המוכנות לחיות את החיים בשמחה ובזרימה – מבחוץ ומבפנים ולא רק למראית עין.

אנשים הלוקים בסרטן הם אנשים המחזיקים בעמדות רגשיות מרובעות, נוקשות, בלתי מתפשרות וקשות. הם אינם מעצבים את חייהם בצורה אמיתית ואוטנטית לפי מה שמרגיש להם נכון אלא הם חיים לפי מה "שצריך".

צמיחה שגויה

במהות העניין, סרטן היא מחלה של גדילת תאים מואצת ומהירה מדי. זוהי גדילה שגויה והרסנית של הגוף – המשקפת גדילה נפשית הרסנית, מואצת ושגויה גם של הנפש.

שימו לב, אנשים הלוקים בסרטן הם אנשים שאינם מאפשרים לעצמם לצמוח בצורה טבעית. אולם, ככל שהם מדכאים את עצמם כך הם רק מגבירים את הצורך שלהם לצמוח בצורה הרסנית ושגויה כדי לפרוץ את מסגרת הדיכוי שאותה הם יצרו במו ידיהם.

חיבור לרגש ולאוטנטיות

אנשי הסרטן נחלקים לשני סוגים: אלה שעוצרים את הגדילה שלהם בכוח ואלה שמנסים לצמוח מהר ומדי ובכוח. למשל, האימא שחלתה בסרטן היא אישה פאסיבית שבחרה לא לממש את עצמה בחיים ואילו ביתה שלקתה גם היא בסרטן היא אישה שכל חייה מקפידה לממש את עצמה בכוח – אך הטרגדיה היא ששתיהן אינן יודעת כיצד לצמוח בצורה טבעית כיוון שכל אחת מהן מאמצת עמדה קוטבית ולא עמדה מאוזנת לצמיחה שלה.

שימו לב, בין אם אדם מדכא את הצמיחה שלו כל חייו ובין אם אדם ממהר לצמוח בכוח ובאגרסיביות מפחד שמא הוא לא יממש את עצמו – בכל מקרה הוא מחמיץ את הגדילה האוטנטית, הטבעית, הרגועה, המאוזנת והבריאה שלו. צמיחה אמיתית מתחילה מחיבור לרגש ולאוטנטיות שלנו. היא ממשיכה במימוש הפוטנציאל האישי שלנו בצורה מדורגת, איטית ומאוזנת ללא חיכוכים ומאבקים כוחניים עם הסביבה, והיא מתעצמת אם היא שיטתית, מתמשכת, שקטה וארוכת טווח.

וטיפ לסיום: דיכוי עצמי נוקשה או החצנה עצמית כוחנית ואגרסיבית מדי הם שתי דרכים של צמיחה הרסנית המובילים עם השנים לסרטן מסוגים שונים.