|
ביקורת ספרים - "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?" של ארז תדמור / מאת יואב ברנזון
כישלון הימין - ממהפך 77 ועד היום
תדמור טוען בספרו את מה שרבים בימין האידיאולוגי חשים זה זמן רב: הימין זוכה בבחירות אבל השמאל שולט במדינה. בעבר הלא רחוק כבר ציינו ש"הימין" הישראלי אינו ימין אמיתי אלא ימין מדומה המיישם בפועל את מדיניות הנסיגות של השמאל (למאמר המלא בנושא לחצו כאן)
את האשם תולה תדמור ביועץ המשפטי לממשלה, בבית המשפט העליון, באקדמיה, בגופי התרבות ובגופי שלטון נוספים המחשקים את הממשלה הימנית משמאל ולמעשה מכתיבים לה חזון שמאלני. אין ספק שתדמור צודק. אין ספק גם שהשתלטות ימנית על גופים אלה תביא לשליטה ימנית טובה יותר במוסדות המדינה - והדבר נעשה כבר בימים אלה. ועדיין, זו אינה תמצית הבעיה. הבעיה האמיתית אינה קשורה בכוחו ובהיקף השפעתו של השמאל אלא בחולשתו הפנימית העמוקה של הימין ובעובדה שאין לו דרך משלו. אילו הייתה לימין דרך - הימין היה שולט והדרך הייתה שומרת על מנהיגי הימין מכל סטייה. אבל בהעדר דרך כל מנהיגי הימין ללא יוצא מן הכלל הפכו לקבלן הביצוע של השמאל. בגין הבטיח "אף שעל" אך החזיר את כל סיני. שמיר אמר "לא" אך הלך לוועידת מדריד. ביבי אמר "יתנו יקבלו" אך נתן לפלסטינים את חברון ללא תמורה. שרון אמר "שלום רק עם ביטחון" אך נסוג מעזה והביא את טילי החמאס לכל המדינה. השאלה לכן, אינה מה השמאל עשה כדי לסרס את הימין, אלא מדוע הימין לא עושה כלום למרות שהוא יכול?
החזון - כלי ההשראה מספר 1
הימין נמנע מליישם את חזון הימין פשוט משום שלימין אין חזון כזה. כשאין לך תורה - אין לך גם מצוות. לעומת זאת, אם יש לך חזון מוצק - אינך יכול לסטות ממנו והוא שומר עליך מפני עצמך. אנשי הימין סטו שוב ושוב מה"אין חזון" הימני פשוט משום שלא היה להם מורה דרך, תמונה סופית או כל תוכנית אסטרטגית ברורה ועקבית שתנחה אותם. ראשי ממשלות הימין לדורותיהם פעלו מתוך בלבול פנימי. זו הסיבה מדוע הם פשוט אלתרו החלטות מדיניות לפי ההתפתחויות המדיניות ולפי הנסיבות והלחצים המזדמנים במקום ללכת אחר תכנית ימנית סדורה, כי זו אינה בנמצא. הימין ממשיך לאלתר הצעות ומהלכים מדיניים מול טראמפ והפלסטינים גם בימים אלה - בהעדר כל מדיניות ימנית ברורה או עקבית.
אם תנסו לברר מהו החזון הימני נכון לשנת 2017 לא תקבלו תשובה. הסיבה לכך היא שאין חזון ימני אמיתי וזו מהות הסירוס העצמי שהימין גזר על עצמו. כל מה שיש לימין הם רסיסים של תוכנית (תוכנית אינה חזון) וביקורת כנגד חזון השלום של השמאל. בעוד שהשמאל אוחז בחזון "השלום הגדול" (תנו שטחים אך קבלו בתמורה שלום, חזון אחרית הימים, מזרח תיכון חדש, סוף לסכסוך הדמים של מאה שנים) לימין אין חזון לא לשלום ולא לביטחון. העדר החזון הוא זה שהופך את הימין - ובצדק - לקבלן הביצוע של חזון השלום של השמאל וכמי שלא מוכן ולא מעז להציע אלטרנטיבה ימנית אמיתית לדרך השמאלנית. כך יוצא שאמנם הימין כובש פעם אחר פעם את לשכת ראש הממשלה אבל הוא לא מעז להציע חזון ימני לעם אותו הוא אמור להוביל מאותה לשכה.
באין חזון - הימין אינו מחזיק בתמונת עולם
הימין זקוק בדחיפות לחזון ברור, גדול, מלא השראה וסוחף. הימין לא יוושע מרסיסי רעיונות לא מעובדים שבמקרה הטוב מתחרים ברעיון השלום הגדול של השמאל ובמקרה הרע הם תוצאה של רשלנות מדינית פושעת וחוסר מחשבה אסטרטגי. למשל, "שלום כלכלי" נוסח בנט (לא ברור מה זה בדיוק) או "עיקרון שתי מדינות" נוסח ביבי (תכסיס טקטי שנועד גם לסלק את רעיון שתי המדינות של הפלסטינים וגם להראות שישראל כן רוצה בשלום).
חזון הימין אינו יכול להיות "התנגדות לרעיונות השמאל". זה לא חזון אלא ביקורת. חזון הימין גם אינו יכול להיות חזון של שלום ונסיגות. זה לא חזון אלא חיקוי והעתקה של חזון השמאל. חזון הימין חייב להציע אחת ולתמיד אלטרנטיבה פוזיטיבית, מקורית, נבדלת וחדשה לרעיון הנסיגות, הוויתורים, הפשרות, הכניעה וההשפלה שמציע השמאל כבר 40 שנה.
החזון היחיד כרגע על השולחן המדיני הוא חזון השמאל
חזון השמאל הוא חזון "השלום הגדול". על פי עקרון הגודל, ככל שיש יותר נסיגות, יותר כניעות, יותר וויתורים ויותר אהדה ותמיכה בעמדות הצד הפלסטיני כך התקווה היא שהשלום יהיה עמוק יותר, גדול יותר, טוב יותר, עמיד יותר, מרטיט יותר ורומנטי יותר. סיסמאות חזון השלום הגדול של השמאל הם: "קץ למאה שנות טרור", "שלום עושים עם אויבים", "רק שלום יביא ביטחון", והכי חשוב - "עומק השלום כעומק הנסיגה". על פי עקרון מופרך זה, פינוי מלא של כל שטחי ישראל מיהודים - כולל כמובן תל אביב, הרצליה וכפר שמריהו - יביא לשלום אמת של מאה שנים עם הפלסטינים.
אל מול השמאל, הימין חסר חזון מכל סוג שהוא. לא חזון של שלום ולא חזון של ביטחון. לא חזון עתידי ולא חזון של עבר. הימין תקוע במלחציים של ההווה ואינו יודע לאן לכוון את עצמו. הוא עסוק אך ורק בניסיון הנואש להדוף רעיונות מדיניים שמאלניים מבפנים (של השמאל הישראלי והטרור הפלסטיני) ומבחוץ (של מדינות השמאל במערב ושל ארגוני הטרור האירופאי, "בצלם" ו"שוברים שתיקה", היושבים בתוך ישראל כגייס חמישי). המדהים הוא, שהימין כלל אינו משקיע בבניית חזון מדיני מפורט וגדול שיהווה אלטרנטיבה לחזון השמאל.
החזון הימני המתבקש
החזון הימני חייב להיות גדול, רחב, אפי ומלא השראה. כמו חזון הרייך השלישי (גרמניה), חזון החליפות האיסלמית (דעא"ש), חזון השלום הגדול (השמאל) וחזון אמריקה הגדולה (טראמפ). חזון מטיבו הוא גדול ועצום ולא קטן או טקטי. ועל פי החזון הימני המתבקש, היהודים שבו למולדתם ולממלכתם. הם לעולם לא ייסוגו משום שטח שנכבש. הם יכבשו את מלוא הארץ המובטחת להם על ידי אלוהים. הם יקימו מחדש ממלכה יהודית גדולה המשתרעת מהנילוס עד הפרת. בית המקדש היהודי יוקם בשלישית. ישראל תהיה מעצמה אזורית מובילה.
סיסמאות חזון הימין יהיו: "קץ למאה שנות השפלה", "שלום לא עושים עם אויבים אלא עם ידידים", "ישראל חזקה היא ישראל גדולה", "עומק השלום כעומק העוצמה היהודית", "רק ביטחון טוטאלי יביא שלום אמת".
וטיפ לסיום: ללא חזון - איך לך דרך. ללא דרך - לעולם לא תתקדם. ללא התקדמות - תיסוג אחורה בלבד. ברצף של נסיגות - הבאת על עצמך כלייה וודאית.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535