|
ישראל עסוקה בהתגוננות במקום בהתקפה - וכך היא פוגעת בעצמה, מדוע? / מאת יואב ברנזון
ישראל תמיד בחרה קודם כל בהתגוננות
"צבא הגנה לישראל" - שמו של הצבא הישראלי מעיד אולי יותר מכל על האסטרטגיה הצבאית והמעשית שלו. הצבא מהווה קודם כל כלי להגנה עצמית ולא כלי להתקפה.
על פי תפיסה זו ישראל אינה יוזמת, אינה משקיעה את עיקר כוחה בהתקפה אלא מתעסקת כל כולה ביכולות ההגנה העצמית שלה. ישראל בונה קו מערך "תגובה" למקרה של מלחמה גרעינית ולצורך כך רוכשת צוללות יקרות שיתנו "מכה שנייה" אחרי המכה הראשונה של האויב. היא מקימה מערך יקר ומורכב של טילים נגד טילים רק כדי להגן על העורף מפני טילי האויב. היא בונה חומות בטון בינה לבין אויביה כדי לחסום מעבר של אנשים, מפגעים ואויבים אליה. אבל מעולם ישראל לא יזמה התקפה רבתי על שכניה ולא בנתה אסטרטגיה המבוססת בעיקרה על התקפה ולא על הגנה.
המקרה היחיד בו ישראל יזמה התקפה - מלחמת ששת הימים
ששת הימים היא המלחמה היחידה בה ישראל יזמה. גם יוזמה זו נכפתה עליה למעשה. ישראל לא תכננה ולא רצתה ליזום, אולם הנסיבות לא הותירה לו אפשרות אחרת זולת התקפה מוחצת.
והתוצאות מדברות בעד עצמן. המלחמה עברה לשטחי האויב. ישראל ניצחה במהירות. היא אף כבשה שטחים חדשים. העורף לא היה במצב של סכנה. והאויב, שאינו מורגל להתגונן אלא רק לתקוף - היה מופתע, משותק וחסר אונים.
טילים נגד טילים - מקרה קלאסי לשגיאה ישראלית טיפוסית
בעשור האחרון ישראל השקיעה סכומים דמיוניים בפיתוח מערכות הגנה נגד טילים מסוגים שונים. המערכות הללו הן מצוינות וטובות אך הן אינן יכולות להוות תחליף ראוי ליכולת ההתקפית של הצבא.
מוזר שלצד פיתוח מערכות ההגנה ישראל לא שכללה ופיתחה מערכות מודרניות המסוגלות להנחית מכת מחץ על האויבים שסביבה. וחשוב לזכור, אויבי ישראל הם חסרי כל יכולת הגנה עצמית כי הם בניגוד גמור לישראל לא השקיעו בהגנה את עיקר כוחם אלא בעיקר באמצעי תקיפה. לכן, בשונה מישראל שיש לה מערכת הגנה מעולה - החיסרון הגדול ביותר של כל מדינות ערב הוא חוסר אונים מוחלט בכל הנוגע להגנה עצמית. ניתן לומר בוודאות, שלערבים אין כיום שום מערכת המסוגלת לעצור או לסכל פגיעת טילים מאסיבית נגדם.
פיתוח יכולת התקפית - ניצחון צבאי ומוראלי
דמיינו לעצמכם מצב בו לישראל יש כמה מיליוני טילים מונחים, קטלניים ומדויקים המסוגלים להיות משוגרים בקצב של עשרות אלפים ליום ולהחריב פשוטו כמשמעו את מדינות האויב.
לאויבים אלה יש אמנם יכולת התקפית אבל לא הגנתית. אין להם שום דרך לעצור את מטחי הזעם הישראליים הללו המסוגלים לרסק את ארצותיהם, כלכלתם ובעיקר את המורל שלהם ואת העורף שלהם. במקום לרדוף כמסוממים אחרי "מקורות השיגור" של הטילים של האויב בפינצטה וליצור מצב של מבוכה ובהלה בציבור הישראלי בעודו חוטף כל יום מאות או אלפי טילי אויב ללא מענה ראוי - יש להעביר את המערכה לשטחי האויב, ליצור דמורליזציה אצלם, לשגר אליהם עשרות אלפי טילים ביום שישתקו את חייהם ויהפכו את המציאות שלהם לסיוט ולגיהינום. רק אז תיווצר משוואה מאוזנת יותר המבוססת על הרתעה מבוססת תקיפה ולא רק על התגוננות והגנה עצמית, כי התגוננות אינה יוצרת הרתעה, היא פשוט "מורחת" ומאריכה את העימות הצבאי, כפי שהוכח במבצע "צוק איתן" שהתמשך 51 ימים ללא כל הכרעה.
וטיפ לסיום: אין משמעות ליכולת הגנה צבאית ללא יכולת התקפית חזקה ביותר. ישראל הייתה חייבת כבר לפני שנים לפתח ארסנל טילים אדיר, קטלני ומשתק שהיה מופעל בעת מלחמה והיה מחריב את התשתיות וריכוזי הערים בשטחי האויב. מצב זה היה מביא לאימה ולפחד אצל האויבים שלנו הרגילים לתקוף ולא להתגונן. ישראל אינה מנצלת את נקודת התורפה המשמעותית ביותר של אויביה בזמן שהיא ממשיכה לחשוף את העורף שלה לתוקפנות הטילים הערביים.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535