|
בתי המשפט בארץ ובעולם חורגים מסמכותם ומערערים את המבנה הדמוקרטי / מאת יואב ברנזון
הפרדת רשויות ולא ערבוב רשויות
דמוקרטיה מבוססת על הפרדת רשויות - לא על ערבוב ביניהם. כל רשות אמורה לעשות את תפקידה, ולא להתערב בענייניה של הרשות האחרת. אלא שמה שקורה בעשורים האחרונים תחילה בעולם ובהמשך בישראל הוא ערבוב רשויות הזוי, העדר גבולות, חיכוך מתמיד בין הרשויות וחוסר הבנת כללי המשחק הדמוקרטי על ידי הרשות השופטת. במילים אחרות, הרשות השופטת נוטלת לעצמה סמכויות שמעולם לא נקבעו בחוק וממנה את עצמה לפוסק העליון והסופי במדינה - דבר שלא יעלה על הדעת והוא מנוגד לכל השיטה הדמוקרטית.
למעשה, זוהי לא פחות מהפיכה שלטונית היוצרת דיקטטורה של מעטים, שאינם כלל נבחרים, בשם "החוק" אבל בפועל - כביטוי לעמדות הפרטיות של אותם שופטים. שהרי מהו החוק? הפרשנות שהשופטים יוצקים לתוכו, כאוות נפשם.
כל אחד רוצה להיות מלך - אבל מלך יש רק אחד
במשטר הדמוקרטי מודרני - כל אחד רוצה להיות מלך. העיתונאי רוצה להביע את דעתו במקום לשקף את המציאות. השופט רוצה להכתיב איזה חוק תקף ואיזה חוק פסול במקום לפרש את החוק. המחוקק רוצה לחוקק חוקים מבלי שיש להם בסיס של אכיפה, תקצוב ואפקטיביות. והממשלה רוצה כמובן למשול.
אבל צריך לזכור, שבמשטר דמוקרטי ישנה פירמידה ברורה, שבראשה עומדת הממשלה הנבחרת. הממשלה היא היחידה שמבצעת והיא היחידה שקובעת. הממשלה היא הכוח המרכזי של העם והמוציא לפועל של רצון העם. בתי המשפט כפופים לממשלה - ולא להיפך. עליהם לכבד את הממשלה ולהיזהר מכוחה. היא המושלת - לא הם. בערבוב הרשויות ההזוי והאנרכיסטי שמתקיים בשנים האחרונות בישראל - בתי המשפט התבלבלו. הם התחילו להאמין שהם המושלים, ואילו הממשלה כפופה להם ולפסיקותיהם. זוהי טעות חמורה.
ניהול המדינה אינו בסמכות בתי המשפט
שופטים אינם נבחרי ציבור. שופטים אינם מחזיקים "באמת" הצרופה. החוק ניתן לפרשנות רחבה מאוד וכל שופט עשוי או עלול להגיע לתוצאה שונה לחלוטין על פי אותו החוק בדיוק. העובדה שיש שופטים "ליברלים" ושופטים "שמרניים" מעידה כאלף עדים שהמשפט אינו מדע מדויק אלא זירה של דעות ורעיונות משפטיים ופוליטיים והחוק עצמו אינו תופעה אובייקטיבית אלא למעשה אירוע סובייקטיבי הניתן לעיצוב, פרשנות והסתכלות מזוויות שונות, בהתאם לשופט ולעמדותיו.
במציאות, קבוצה קטנה מאוד של שופטים קובעת ומכתיבה לממשלה "דרך משפטית" מסוימת שלמעשה אינה משפטית באמת אלא פוליטית לכל דבר. השופטים מכתיבים לממשלה את הרצונות הפוליטיים הפרטיים שלהם בעוד שפעמים רבות המדינה, הריבון והעם אינם מעוניינים בהם. הכפייה המשפטית הזו היא בלתי נסבלת וחייבת להיפסק, אחרת אמון הציבור במערכת המשפט ירד ובסופו של דבר העם ימאס בשופטיו.
האקטיביזם המשפטי מוביל לרודנות שיפוטית
אין כל ספק שאקטיביזם שיפוטי מנוגד ליסודות הדמוקרטיה, חותר נגד ריבונות העם, יוצר דיקטטורה של שופטים בודדים ומעוות את רצון העם. בתי המשפט בישראל, וגם בעולם, חרגו מזמן מסמכותם. הם חיים במציאות שבה הם מאמינים שהם אלה שאמורים לקבוע את החוק, ליצור את החוק ולפסול חוקים שאינם נראים להם.
הגישה המוטעית הזו תעלה לבתי המשפט ביוקר. בעתיד הלא רחוק נראה פעולות אגרסיביות ואפקטיביות של הממשלה לשינוי יחסי הכוחות בין הממשלה לבין בתי המשפט: החל בשינוי הרכב השופטים ומינוי שופטים מקורבים לגישה הפוליטית של הממשלה, ירידה באמון הציבור, לחץ ציבורי אדיר בהכרעות משפטיות חשובות וחקיקת חוקים חדשים ופופוליסטיים להגבלת וריסון כוחם המשפטי וסמכויותיהם של בתי המשפט.
וטיפ לסיום: אין כל ספק שהגיעה העת לרסן משמעותית את כוחם של בתי המשפט ואת היקף סמכויותיהם. תפקידם העיקרי של השופטים הוא פרשנות החוק וביטוי לרצון המחוקק שהוא רצון העם. האקטיביזם המשפטי חייב להיפסק מתוך הפנמה של השופטים עצמם שהם חורגים מסמכותם ועליהם להימנע מלחצות את הגבול, אחרת בתי המשפט והשופטים עצמם ירוסנו על ידי העם.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535