|
התקשורת נוטה בשנים האחרונות להציף סוגיות במעמד צד אחד - מדוע? / מאת יואב ברנזון
תקשורת מקצועית מביאה את שני הצדדים של הסיפור כדי לתת לציבור לשפוט
תפקידה של תקשורת מקצועית היא להציף סוגיות חברתיות ולשקף את המכלול המורכב שלהן לפני הציבור, כדי שהציבור יוכל לגבש את דעתו ולאחר מכן להשפיע על נציגיו לפעול בהתאם.
במסגרת זו, יש להציג "סיפור עיתונאי" מנקודת המבט של שני הצדדים או כל הצדדים אך לעולם לא מנקודת מבט אחת בלבד. למשל, כאשר עושים "תחקיר עיתונאי" בטלוויזיה ובמשך כשעה מציגים את העמדה המפורטת של צד אחד (נניח הצד של "הקורבן") זה לא באמת תחקיר עיתונאי, אלא זה כתב תביעה עיתונאי שמוצג לציבור בפריים טיים במקום בבית המשפט על ידי עורכי דין.
התקשורת המודרנית היא תקשורת מגויסת המציגה גרסה אחת שבה היא משוכנעת
בניגוד לעבר, כיום התקשורת עוסקת בהצגת סוגיות במעמד צד אחד כדבר שבשגרה. כדי כביכול "לאזן" את החד צדדיות שבהצגת הדברים התקשורת מאפשרת בסוף התחקיר או הכתבה "תגובה" כתובה בשקופית מטעם הצד השני למשך לא יותר ממספר שניות, כתובה אך בלתי מנומקת ומפורטת אלא מוצגת בשיא התמצית. זה מה שנקרא "לא כוחות" וזה לא הצגה מאוזנת של הדברים, אלא רק כדי לצאת ידי חובה.
החמור במה שהתקשורת מנסה לעולל לציבור הוא להציג עמדה מעוותת, חד צדדית ולעיתים שקרית כדי לבצע מניפולציה על הציבור ולגרום לו לחשוב שהצגת הדברים היא "המציאות" ואין בלתה, שזו האמת והאמת היחידה, שלא יכולה להיות מסקנה אלא לתמוך בקו שהתקשורת מציגה. ניתן לומר שהתקשורת פשוט מאכילה את הציבור בכוח בתכנים שהיא מעוניינת לקדם, ממש אונסת את הציבור לחשוב כמוה, גם אם המציאות רחוקה מכך מרחק רב.
לדוגמה, נשים זרות שמתחתנות עם גברים ישראלים
ישנן נשים זרות ולא יהודיות שבאות לארץ כתיירות ומתחתנות עם גברים ישראלים. רובן מגיעות מאוקראינה וממדינות חבר העמים. כעבור מספר שנים הנשים הללו בדרך כלל מתגרשות מאותם גברים ומבקשות להישאר בארץ ולקבל מעמד של תושבות קבע או אזרחות. למדינת ישראל יש אינטרס לקחת מהן את המעמד שלהן ולהחזיר אותן למדינות המוצא משום שהסיבה היחידה לקבלתן לארץ הייתה נשואיהן לאותם גברים ישראלים שהן בחרו לעזוב.
במקום להציג את הנושא מכל הזוויות (המדינה, הגברים הישראלים והנשים הזרות מחבר המדינות) התקשורת כמובן משקפת רק את הצד של הנשים הזרות ומגוללת סיפור מכמיר לב במיוחד על אישה שעברה התעללות מבעלה, התגרשה ממנו ואז נשללו כל זכויותיה והיא מועמדת לגירוש. זה לא הסיפור האמיתי. זה רק צד אחד של המשוואה. הסיפור האמיתי והשלם הוא שישנו מתח בין הזכויות של הנשים הזרות שבאות לארץ במטרה לתפוס בעל ולהסתדר בחיים לבין זכויות הגברים הישראלים שמתחתנים איתן במחשבה שהם מקימים משפחה וקשר זוגי אמיתי ואמין לבין אינטרס המדינה שלא לאפשר הצפה של נשים זרות שכל כוונתן היא להתחתן, להביא ילדים ואז להתגרש בתואנות שונות וכך לזכות באזרחות ישראלית ובתנאים סוציאליים לכל החיים באופן שעוקף את חוק השבות.
הציבור אינו טיפש אבל הצגת הדברים במעמד צד אחד יוצרת רושם מוטעה
הציבור אינו טיפש והוא מבין מתוך ניסיון חייו את מרבית הסוגיות שהתקשורת מעלה. יחד עם זאת, ההצגה המעוותת של התקשורת לאורך חודשים ושנים עלולה לגרום למצב שבו שקר או לכל הפחות עמדה חד צדדית יהפכו עם הזמן לאמת הצרופה היחידה.
אין ספק שהתקשורת מועלת בתפקידה כמשקפת סוגיות והיא הופכת ליוצרת סוגיות ואף למייצגת קבוצות מיעוטים שונות מתוך אינטרסים משלה. חלק מהציבור מתחיל להתבלבל ולאט לאט ישנם חלקים בציבור שמתייחסים לסיפורים שהתקשורת מוכרת להם כסוג של "זו האמת". כך בדיוק נוצר מנגנון הרס של השלטון הדמוקרטי משום שזכות הציבור לדעת היא הזכות לדעת את כל האמת ולא רק את החלק שמעניין את התקשורת או את בעלי העניין האחרים.
וטיפ לסיום: התקשורת מזמן מעלה בתפקידה ובגדה במחויבות שלה לבצע תחקירים מלאים ומקיפים ולהציג לציבור שיקוף אמיתי של המציאות. במקום זאת, התקשורת הפכה ללוביסט מן השורה המייצג קבוצות אינטרסים ומציג את העמדות שלהן אחת לאחת בפני הציבור בפריים טיים, תוך שהיא נמנעת במכוון מגילוי נאות שלא מדובר במחקר עיתונאי אמיתי אלא בסוג של "תשדיר חסות" או "פרסום מוצר" שעליו שולמה תמורה כלכלית או תמורה אחרת לתקשורת עצמה.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535