|
מי שרוצה חיים נורמליים שלא ישאף לחיים מיוחדים - מדוע? / מאת יואב ברנזון
חיים מיוחדים הם לא חיים נורמליים
יש אנשים נורמליים ויש אנשים מיוחדים, וההבדל ביניהם הוא עצום. בעוד שהנורמליים הולכים בדרך המקובלת, המיוחדים הולכים בכל הדרכים חוץ מבדרך המקובלת.
התוצאה היא שבעוד שאנשים נורמליים חיים גם חיים נורמליים, הרי שאנשים מיוחדים תמיד הולכים בדרכים פתלתלות והחיים שלהם רחוקים מכל נורמה או הגיון.
אנשים שתופסים את עצמם כ"ייחודיים" - משלמים על כך מחירים
המיוחדים בונים לעצמם זהות "ייחודית". הם מאמינים שהם שונים וטובים מאחרים, ולכן החיים הרגילים של אחרים אינם תופסים לגביהם כי הם לא ראויים להם.
הבעיה המרכזית עם גישה כזאת היא שחיים מיוחדים אינם קיימים באמת במציאות. במציאות האמיתית ניתן לחיות חיים רגילים בלבד. חיים מיוחדים הם בעיקר חיים של פנטזיה ודמיון. וכשהמציאות מתנגשת בפנטזיה - תמיד הפנטזיה מתרסקת ראשונה.
הבחירה להיות "נורמלי" היא הדרך היחידה לבנות חיים נורמליים
אם אתם בני 40, לא נשואים, ללא ביטחון כלכלי, ללא ילדים או בית, מחפשים את עצמכם, לא מבינים מדוע לא הסתדרתם כבר בחיים ומסתכלים על כל החברים והשכנים שחיים את החיים הרגילים והמקובלים ולא מבינים איך לכם זה לא קרה - סימן שאתם כנראה ייחודיים.
ייחודיות בבסיסה היא סוג של בחירת עומק תת-הכרתית להיות חריג - מתוך רצון ולא מתוך סטיגמה. והרצון העמוק הזה "לא להיות כמו כולם" מגשים את עצמו ולמעשה הופך לחיץ ביניכם לבין חיים נורמליים, שפויים ואמיתיים כמו שיש לכל האנשים הנורמטיביים.
כל עוד אתם מיוחדים - החיים שלכם יהיו חריגים בהרבה מובנים שליליים
מי שמחזיק מעצמו מיוחד ושונה - קרוב לוודאי שהוא סובל. עם השנים הסבל רק ילך ויגדל. הסבל נובע מהמרחק ההולך וגדל בין הנורמה לבין החיים בפועל.
כשאנשים סובלים כי אין להם ילדים או כי הם לא מצאו חתן או כי אין להם עבודה מסודרת או בית - שישאלו את עצמם את השאלה הבאה: "איך אני הבאתי את זה על עצמי ומה בתוכי בחר שלא ללכת בדרך המקובלת?".
וטיפ לסיום: המחשבה על ייחודיות אישית היא שגויה בבסיסה. בסופו של דבר אף אחד לא מיוחד. כולם שווים וכולם באותה הסירה. עצם המחשבה שאדם אחד הוא "אל" והשני הוא "סתם בשר ודם" היא מגוחכת, מנותקת מהמציאות ופשוט שקרית.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535