מדוע חשוב לשחרר ומה הקשר לאנושיות וללב? / מאת יואב ברנזון
קונטרוליזים ופרפקציוניזם - מחלה חרדתית
רוב האנשים שהם קונטרול פריק או אנשים פרפקציוניסטים למעשה חולים במחלה שנקראת "מחלת החרדה". המחלה הזו היא זו שמזינה את התופעות הללו של שליטה מוגזמת, חוסר אמון באחרים, הכפייתיות לבצע הכל לבד והקפדנות לבצע הכל בצורה מושלמת ללא פשרות.
החרדה הזו משמעותה: החשש שמא אם מישהו אחר יעשה את המטלה במקומכם אז הוא ייכשל וייגרמו נזקים, אם מישהו אחר יטפל בילדכם אז העולם ייעצר והכל ישתבש, אם מישהו אחר לא יעשה את מה שאתם חושבים שחייבים לעשות אז שום דבר לא יסתדר.
רף גבוה, נאציזים, מתח ועצבים
המקור ל"מחלת החרדה" נובע מרובד עמוק אף יותר של הנפש - זהו הרובד של השאיפות, הערכים, הסטנדרטים והדרישות העצמיות. אנשים לוקים בפרפקציוניזם וקונטרוליזים משום שהם מציבים לעצמם רף גבוה מדי, משום שהם דורשים מעצמם להיות "הכי טובים" בעולם, משום שהם לוקחים על עצמם אחריות כבדה מדי ומוגזמת.
אלא שרף גבוה ודרישות עצמיות מטורפות יוצרות תמיד את אותה התוצאה - מתח, עצבים, סוג של "נאציזים" (התמקדות מוחלטת במטרה תוך מוכנות לדרוס כל אדם וכל רגש העומד בדרך להשגת המטרה) ותסכול מתמיד כשדברים לא מתנהלים "בדיוק" כפי שתכננתם או רציתם.
לרכך את הסטנדרטים, להוריד היכן שזה לא חשוב באמת
אם אתם לוקים בעצבים, במתח כרוני, בתסכול מתמיד, ברגשות אשם, בקונטרוליזם, בפרפקציוניזם, אם אתם מרגישים שאתם לוקחים על עצמכם אחריות גדולה מדי, אם בסוף כל יום אתם נופלים מהרגליים באפיסת כוחות - כנראה שאתם זקוקים לשינוי.
הצעד הראשון והקריטי ביותר בדרך לריפוי עצמי ולשינוי במצב שכזה הוא פשוט: הורידו סטנדרטים היכן שאתם יכולים, הורידו את "הרמה" שלכם כדי שלא תטבעו בתוך ים הדרישות והציפיות הגבוהות שלכם מעצמכם, נסו להבדיל בין טפל לעיקר והתמקדו באמת רק בדברים הקריטיים הדורשים מחויבות שיא.
לחזור ללב, לאנושיות, לטבע, לשחרור הפשוט, לחופש
קונטרול פריק הוא אדם הדורש מעצמו לתפקד על חשבון מה שהוא מרגיש. אדם כזה מתמקד בצורה מוגזמת ב-doing על חשבון ה-being. הוא דורש מעצמו להפוך ל"יחידת תפקוד" ושוכח את גם היותו אדם, בנאדם, אנושי, רגשי ובעל לב. הוא כל כך מתחייב ל"תפקיד" שלו בחיים (הורה, אישה מקצוע, מפרנס וכיו"ב), שהוא שוכח את עצמו בתוך התפקיד.
במצב שכזה, המתח בין תפקוד לאנושיות, בין הראש ללב, בין הביצועים לבין הערכים, בין השליטה לבין השחרור חייב להיפתר על ידי איזון נכון ובריא יותר: יותר מקום ללב ולרגש, פחות מקום לתפקוד ולרף הגבוה. בסופו של דבר, הכנסת אנושיות, ערכיות, רוחניות ושחרור מסוים מתפקידים ומ"חובות" יובילו לאיזון נכון יותר ולהפחתה של החרדה, הקונטרול פריק והפרפקציוניזם.
וטיפ לסיום: אנשים שסובלים מעצבים ומתח כרוני, שדורשים מעצמם להגיע לתוצאות בלתי אפשריות, שלא מוותרים לעצמם לעולם ותמיד נלחמים ורבים עם עצמם כדי להצטיין - אלה בדיוק האנשים הזקוקים ליותר חום, פשטות, אנושיות ולב כדי לשמור על האיזון ההכרחי שבין הרצון להתקדם, לשלוט בדברים ולהצטיין לבין הצורך לחיות, להירגע, לשמוח וליהנות מהחיים.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|