"המדוכאים" כובשים לעצמם זכויות מפליגות רק בזכות התקינות הפוליטית
המאבק הצבאי בין דעא"ש למדינות המערב הוא רק קצה הקרחון של תהליך העצמת החלשים והחלשת החזקים. תהליך זה יוכרע באמת לא בשדה הקרב אלא קודם כל בתרבות ובשיח הציבורי העולמי.
התקינות הפוליטית הנוכחית מעניקה עדיפות ברורה לקבוצות אוכלוסייה שלמות שהוגדרו "כמדוכאות" (מהגרים, נשים, ילדים, שחורים, מוסלמים, עבריינים וכיו"ב), הענקת חסינות והסרת כל אחריות למעשיהם תוך כדי דיכוי, אפליה ופגיעה באוכלוסיות שאינן נחשבות ל"מדוכאות" (גברים, אנשים שנפגעו מעבריינים, הורים, מורים, לבנים, נוצרים או יהודים). בכך למעשה, היא מבטיחה את ניצחונם משום שברגע שהשיח הציבורי והתקשורתי מוטה לטובת "המדוכאים" - הסיכויים של קבוצת "הלא מדוכאים" להבטיח שלא ירמסו את זכיותיהם הוא אפסי: ההמון כבר שפט, גינה והכריע לרעתם.
היפוך היוצרות קרוב מתמיד והוא יוכרע לא בשדה הקרב אלא בתרבות ובשיח הציבורי
מרגע שהשיח התרבותי מקדש את "הקורבן" ו"המדוכא" באשר הוא ופוטר אותו מכל אחריות למעשיו - שם למעשה מוכרעת המערכה האמתית מי יהיה החזק ומי יהיה החלש. המרחב הצבאי והמאבק הפיזי הן החלק השולי במאבק. המאבק האמיתי מתנהל במרחב הנקרא דעת הקהל והשיח התרבותי. למרבה הצער, השיח התרבותי הנוכחי קובע ש"החזקים" ידוכאו עד שיהפכו לחלשים ואילו "החלשים" יופלו לטובה, יקודמו על חשבון החזקים, יזכו להטבות מפליגות עד שיהפכו לחזקים ואולי אף לשליטים החדשים.
לא מדובר אם כן בשוויון מגדרי או בהשוואת תנאים לבני אדם באשר הם אלא בהפיכה תרבותית לכל דבר. היא נעשית תחילה באמצעות שינוי השיח הציבורי ויצירת תקינות פוליטית המעניקה אפליה וחסינות לקבוצה מסוימת ובהמשך היא מתרחבת ומתפשטת גם לשדה הקרב הצבאי במטרה לבסס ולחזק את אותה המטרה בדיוק.
וטיפ לסיום: מרגע שנקבע שיש להתעלם מחוקי השוויון, ההיגיון והמוסר האמתיים ולהעדיף באופן מכוון אוכלוסיות "מדוכאות" (ללא קשר למידת האחריות שלהן או למעשיהן הנפשעים) על פני אוכלוסיות "לא מדוכאות" - הוכרעה בפועל המערכה העולמית בין "המדוכאים" ל"לא מדוכאים". אנשים שנחשבים "ללא מדוכאים" הם בדיוק אלה שהופכים לאט לאט לקבוצות המדוכאים האמיתיים. לדוגמה, כשמהגר מוסלמי מגיע בניגוד לחוק לגרמניה, מקבל קצבה ודירה מהמדינה, מקים לעצמו "משטרת "שריעה" פרטית ומסלק משכונתו אזרחים גרמנים "חזקים" כי הם מפריעים לו לנהל את אורח חייו הדתי - נהפכו היוצרות לגמרי: "המדוכא" הופך לשליט ואילו "החזק" הופך למדוכא, למגורש, למצורע ולחסר זכויות.