![]()
|
|
האיזון בין "האני" לבין "האנחנו" הופר בעידן המודרני - מדוע וכיצד הדבר משפיע על זוגיות? / מאת יואב ברנזון
"האני" במרכז
העידן המודרני מתאפיין בין היתר במהפכה בתפיסה העצמית. האינדיבידואל הוא מלך התקופה. הוא עומד במרכז. כבר מהגן מלמדים את הילדים הקטנים להביע את עצמם, את רצונותיהם, לקבוע, להשפיע ולקחת את גורלם בידם.
"האני" כל כך גדל והמשקל שלו בחיים הוא כה עצום - שלא נותר עוד "אנחנו" במובן הישן והטוב. אם פעם אנשים היו מקריבים את עצמם למען "האנחנו" כלומר למען הזוגיות, למען המדינה, למען השייכות הקולקטיבית - הרי שכיום אנשים פחות ופחות מוכנים להקריב את עצמם למען "האנחנו" הקולקטיבי ורוצים יותר להשקיע ולהתאמץ למען "האני" הפרטי שלהם. יתרה מזו, החברה המודרנית מעודדת אנשים להתפתח בכוחות עצמם, להתחרות באחרים ולשאוף להישגים אישיים אחרת הם יישארו מאחור.
ה"אנחנו" בשוליים
וכך קרה שה"אנחנו" נחלש וצומצם עד שנותר ממנו משהו מאוד מצומק. לתופעה הזאת ישנה השלכה אדירה על הזוגיות, כי זוגיות שייכת לקבוצת ה"אנחנו". זוגיות היא לא "אני" אלא "שנינו ביחד".
פעם הזוגיות הייתה אידיאל. אנשים חשבו בשניים וכמעט רק בשניים. הזוגיות הייתה ללא ספק חשובה יותר מ"האני". "האני" נתפס כאנוכי ושטוח ולכן הזוגיות תמיד קדמה לצרכים של הפרט. אבל כיום, כשהזוגיות היא בשוליים והאני הוא במרכז - גם הזוגיות נפגעת ואנשים פחות מוכנים להקריב את עצמם למען הזוגיות בדיוק כפי שהם אינם מוכנים להקריב את עצמם למען המדינה או קולקטיבים אחרים.
מי שמהמר על "האנחנו" - מקריב את "האני" ומפסיד בקרב
ישנם אנשים שחיים עדיין בעבר. הם חיים את הערכים של פעם. אחד מהם הוא הערך של הזוגיות שקודם לערך העצמי. אנשים אלה אינם מבינים כיצד ייתכן שבני הזוג שלהם כל כך אנוכיים, כל כך לא מוכנים להשקיע ב"אנחנו", בזוגיות עצמה, בשנינו ולא רק בעצמם.
אבל זוהי השפה המודרנית. היא שמה את הדגש קודם כל על עצמי, עליי, על מה שאני רוצה ולא מה שהזוגיות שלי רוצה. המשפט "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" מתחיל לספר את הסיפור של הזוגיות המודרנית בשלושים השנים האחרונות. הוא מדבר על יריבות בין האני הפרטי לבין ה"שנינו" שביחד. על מתח מסוים שקיים בין הרצונות שלי לבין הרצונות של הזוגיות שלי. על ההבדל בין מה שאני רוצה לבין מה שהזוגיות שלי צריכה.
אין "אנחנו" במובן הישן - יש "אנחנו חדש שמורכב מ"אני" חזק ומ"אנחנו" קטן
המשפט הזה לכאורה יוצר שוויון בין האני לבין האנחנו - אבל רק לכאורה. כיום המצב הוא שהאני קודם לאנחנו ולכן לאנשים פחות אכפת למשל להתגרש. כי אם הם סובלים באופן אישי - זה יותר חשוב מהאפשרות שהזוגיות תסבול. אבל לא רק.
אנשים גם פחות מוכנים להשקיע מלכתחילה בזוגיות שלהם, ביחסים שלהם. גם כשהם נמצאים בתוך קשר זוגי הם מעדיפים להשקיע בעיקר בעצמם, בהתקדמות האישית שלהם, בקריירה, בחלומות, בשאיפות הפרטיות שלהם. ואם כתוצאה מההתקדמות האישית הזוגיות שלהם נדחקת, מוזנחת, נפגעת או נהרסת - זהו מבחינתם נזק היקפי, נזק שולי שאינו באמת חשוב או מרכזי עבור חלק לא קטן מהאנשים.
וטיפ לסיום: בזוגיות המודרנית ה"אנחנו" מלכתחילה אינו חזק או מרכזי אלא יותר שולי. המסקנה היא שכדי לתחזק זוגיות בעידן המודרני האני צריך להיות מתוחזק, מקודם ומועצם אחרת תישארו בלי כלום - גם בלי עצמכם וגם בלי זוגיות. אם אינכם יודעים להעצים את עצמכם, לקדם את עצמכם ולהילחם על מה שחשוב לכם בתוך המסגרת הזוגית - הצד השני יעשה זאת טוב מכם, והוא יותיר אתכם מאחור בזמן שאתם מצפים ממנו להקריב מעצמו לטובת הזוגיות.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
|
|
.jpg){kind=small}
050-5558535