![]()
|
|
בכל העולם ישנה כמיהה למנהיגים חזקים - מדוע ואיך הכל קשור בדעאש? / מאת יואב ברנזון
פוטין כמשל
ברית המועצות לשעבר התפוררה. כבודה אבד. הכאוס חגג. אך תוך כמה שנים היא העלתה בחזרה לשלטון את פוטין. מנהיג חזק בסגנון הישן. ישיר, בריוני, תקיף ולא חושש מעימותים צבאיים. כיום הוא נחשב למדינאי המשפיע ביותר בעולם ולאדם החזק ביותר על כדור הארץ.
אבל פוטין אינו דוגמה מקרית. מכל עבר מצטרפים אליו מנהיגים "חזקים" נוספים. באמריקה דונלד טראמפ מושך תשומת לב לקראת בחירות 2016. טראמפ הוא בדיוק הטייפ של המנהיג החזק: ישיר, בוטה, כוחני, סוג של שריף שלא פוחד לשלוף מהמותן. במצרים יש את סיסי החזק. בטורקיה יש את ארדואן "הסולטן". אפילו בישראל יש את ביבי "המלך". קינג ביבי.
אחרי תקופה של ליברליות ופתיחות העולם מבקש כעת נוקשות ועוצמה
העולם עובר תהליך לא פשוט. בעשורים האחרונים העולם "נפתח". כתוצאה מכך, הגלובליזציה חגגה, המשטרים הפכו נאורים וגמישים יותר, המנהיגים רכים ואנושיים יותר, השיטה דמוקרטית ופלורליסטית יותר. אנשים התאהבו בחופש הזה והם אפילו התמכרו אליו. אבל יחד עם החופש התעוררו בעיות קשות שבשלב כלשהו התפוצצו חזרה בפנים.
למשל, אחרי ביל קלינטון "הנעים" אמריקה התעוררה למכה של 9/11. ובהמשך אחרי ברק אובמה "הפייסן" אמריקה התעוררה לסיוט הנוראי הנקרא דעאש. גם ברית המועצות איבדה מיוקרתה וממעמדה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין "השיכור". גם מצרים כמעט נשאבה לכאוס מוחלט ולסוף דרכה כמדינה ריבונית אחרי הפלת מובארק "התקיף" שהיה ללא ספק מנהיג חזק ומנוסה. סוריה קרסה למלחמת אזרחים טוטאלית עקב הניסיון להפיל את משטרו של אסד הבן "החלש" ( שנתפס כצעיר וחסר נסיון לעומת אביו, חפאז אסד "הערמומי"). מדינות צפון אפריקה איבדו לחלוטין את אופיין הלאומי והפכו למדינות-מיליציה ללא שום שלטון מרכזי. כך גם עירק (אחרי נפילת סדאם חוסיין "הסאדיסט"). כך שלרוב האנשים הסתבר, שלא ניתן לקיים פלורליזם ללא מחירים כבדים.
רוסיה, אירופה, אמריקה וגם ישראל - כולם מחפשים דרך למשטר שמרני ותקיף יותר
לצד החסרונות הברורים של משטרים שמרניים שבראשם עומדים מנהיגים חזקים - בולטים גם כמה יתרונות: וודאות, יציבות, ביטחון אישי, הרתעה של אויבים ויכולת תפקוד גבוהה יותר. זה מה שיותר ויותר אנשים מחפשים וכמהים אליו בשנים האחרונות: מנהיג חזק ותקיף שמסוגל לנהל את המדינה בצורה יעילה וחדה.
באמריקה הימנים-שמרנים הולכים ומתחזקים. כיום הם שולטים בשני הבתים - הסנאט והקונגרס. באירופה הימין עולה ומתחזק. ברוסיה פוטין שולט ללא עוררין. בישראל שלטונו של ביבי נמשך על פני שלוש ממשלות והשמאל הליברלי רק הולך ומתרחק מהשלטון.
הוואקום השלטוני מאפשר לתופעה כמו דעאש לשגשג
בתוך הוואקום והכאוס השלטוני שנוצר עקב "פתיחות" מוגזמת, ליברליות עמוקה ודמוקרטיזציה קיצונית - נוצר "בלאגן" מדיני ופוליטי. אזורים שלמים, שעד לפני מספר שנים נשלטו על ידי שליטים חזקים דוגמת סדאם חוסיין (עירק) או אסאד (סוריה), הפכו לסוג של "המזרח הפרוע" ללא בעל בית או שליט ברור. האזורים הללו הפכו לחסרי בית, כשאף "ראש כנופיה" מפחיד לא מחזיק בהם ביד רמה.
דעאש וארגונים אנרכיסטיים דומים ניצלו היטב את הוואקום הזה ועלו דרכו לבימה המדינית העולמית. הם השתלטו של אותם אזורים (בדיוק כפי שהאחים המוסלמים כמעט השתלטו על השלטון במצרים והחיזבאללה השתלט על לבנון) והם ממשיכים במסע ההתפשטות מערבה. הם מעצימים את הצורך הדחוף של המערב במנהיגות חזקה ונוקשה, חדה וברורה שמסוגלת להתמודד מול ארגונים פרועים שמשתוללים ללא כל עכבות מוסריים או צבאיים.
וטיפ לסיום: את התוצאות הקשות של הגישה הליברלית והפלורליסטית העולם קוצר כעת. אזורים נרחבים בעולם נמצאים כיום באי וודאות, בחוסר שלטון מרכזי ובמצב של כאוס מוחלט וברברי כי שליטי עבר חזקים נפלו ובינתיים לא עלו במקומם מנהיגים חזקים כך שנוצר וואקום מסוכן ופרוע. כדי להתמודד עם הבעיה יש לשוב לסגנון שמרני, ריאלי, תקיף ומובהק יותר במערב. זה מה שקרה במצרים, שהתעשתה במהירות והשיבה לעצמה את השליטה במדינה מידי האחים המוסלמים. זה מה שקרה ברוסיה של פוטין שהפכה לשחקן דומיננטי ולמדינה המשפיעה ביותר בעולם לאחר שכבר כמעט איבדה לגמרי את יוקרתה, מעמדה וכוחה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין. וזה מה שככל הנראה יקרה גם באמריקה בבחירות 2016.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
|
|
.jpg){kind=small}
050-5558535