מאז ומעולם לישראל יש מדיניות ויתורים בנושא המדיני-בטחוני והיא אינה משתנה ולו לרגע:
1. ישראל חותרת לשלום עם כל אויביה.
2. היא שואפת למצב בו היא "לא תאכל חרב לנצח".
3. לשם כך היא מוכנה לעשות ויתורים לאויבים שלה - על שטחי קרקע, על זכויות ועל כספים.
4. ישראל פתוחה תמיד למשא ומתן עם גדולי אויביה ומעוניינת לנהל איתם דיאלוג של מחוות ונסיגות.
5. ישראל שואפת לצמצם את שטחה הריבוני ולמסור שטחים לאויבים ובלבד שבטחונה הפיזי יישמר.
6. לישראל אין באמת קווים אדומים אמתיים בניהול המשא ומתן לשלום כי בכל פעם שהיא הציבה קו כזה - היא שברה אותו בעצמה.
דוגמאות:
בהסכם השלום עם מצרים ישראל ויתרה על כל שטחי סיני עד הגרגר האחרון בתמורה להסכם אי לוחמה.
בהסכם השלום עם ירדן ישראל הסכימה לחילופי שטחים.
ישראל מעולם לא תבעה פיצויים על התוקפנות הערבית ועל היוזמה לפתוח נגדה במלחמות.
במשא ומתן עם הפלשתינאים ישראל הציעה תנאים הולכים וטובים יותר לפלשתינאים לאורך 30 שנות המשא ומתן.
בסופו של דבר, ישראל הציעה לפלשתינאים 100% נטו משטחי יהודה ושומרון ועזה.
כמו כן, ישראל הציעה לפלשתינאים "זכות שיבה" חלקית של 100 אלף פליטים.
ישראל נסוגה מלבנון עד הגבול הבינלאומי הרשמי ללא שום תביעות.
כנגד כל ההצעות הנדיבות הללו ישראל ביקשה "שלום", אלא שהיא מעולם לא קיבלה את השלום שהיא ביקשה ועליו שילמה ביוקר - לא ממצרים (שלום קר), לא מירדן (שלום מסויג) ולא מהפלשתינאים (שלום עם טרור). ולמרות כל זאת, ישראל מעולם לא שקלה לשנות את הגישה המדינית-ביטחונית המקובעת שלה שבתמצית אומרת את הדבר הבא: חייבים לעשות מחוות ונסיגות, חייבים לחתור לשלום עם פשרות ואין פתרון צבאי לסכסוך עם הערבים.
בתחום הכלכלי-חברתי
ב-40 השנים האחרונות ישראל נוקטת במדיניות כלכלית קפיטליסטית קבועה וקיצונית:
1. היא מפריטה את אוצרות הטבע שלה ואת החברות הציבוריות שלה ומוכרת אותן בנזיד עדשים לבעלי הון.
2. היא מזניחה את רשת הביטחון הסוציאלי, את הדיור הציבורי ואת השירותים הסוציאליים לאזרחים.
3. היא מגדילה בשיטתיות את היקף הכספים שהיא גובה מהאזרחים ישירות (מיסים) ובעקיפין (ארנונה, קנסות, מע"מ, מכסים).
4. המדינה מאמינה שהיא אינה צריכה "לדאוג לאזרחים" אלא שהאזרחים צריכים ללמוד "להסתדר לבד" ובכוחות עצמם.
5. היא חונקת כל יוזמה פרטית של אזרחים באמצעות בירוקרטיה סבוכה אם היא מאמינה שהדבר עלול להקטין את ההכנסות שלה.
6. היא זורקת על האזרחים את התפקיד לדאוג לחלשים ולמסכנים וואינה מתקצבת אפילו את אלפי עמותות העזרה וההתנדבות.
המדיניות הישראלית לא תשתנה ולא משנה איזו מפלגה תבחרו
בחירות בישראל הן במידה רבה אחיזת עיניים - אתם בוחרים הנהגה והמדינה ממשיכה קדימה באותו הכיוון בדיוק. אין שום שינוי ושום תפנית ממערכת בחירות למערכת בחירות. הכל נותר כפי שהיה - רק הפרצופים משתנים.
הזמירות הן אותן זמירות, הטריקים הם אותם הטריקים והאינטרסים נותרים זהים - כי בישראל יש "מדיניות" ברורה שהיא שמאלנית מבחינה מדינית-ביטחונית וקפיטליסטית מבחינה כלכלית-חברתית, והנרטיבים הללו אינם משתנים כבר עשורים רבים. למעשה, שום מפלגה אפילו לא מעזה לקרוא תיגר על הנחות מוצא יסודיות אלה ואינה מתיימרת לעשות דבר כדי לשנות אותן.
וטיפ לסיום: תעשו מה אתם רוצים - המדינה לא הולכת להשתנות עבורכם. רק אתם יכולים לחולל שינוי כי המדינה עצמה לא מתכוונת לעשות שום שינוי משמעותי בשבילכם ועבורכם.
.jpg){kind=small}
050-5558535