|
אזרחי מדינת ישראל שרויים בטראומה שהם אינם מודעים לה - מהי? / מאת יואב ברנזון
היינו קורבנות ונשארנו קורבנות
היהודים היו קורבנות השואה. הם הקימו מדינה כדי לקטוע את רצף ההתעללות של עמי העולם בהם. אבל גם אחרי הקמת המדינה שום דבר לא השתנה תחת השמש: היהודים ממשיכים להיות עד עצם היום הזה כרית התעללות לעמי העולם ובמיוחד של עמי האזור הערביים.
התודעה הקורבנית, החלשה, הסופגת, המוכנה לסבול טבועה כנראה בקוד הגנטי היהודי-ישראלי עמוק מאוד. היא זו המאפשרת לנו "להתעלם" מכל העוולות החמורות שמעוללים לנו ולהמשיך "לכאורה" הלאה בחזות "רגילה". אחת המנטרות העמוקות ביותר של הישראלים בזמן מלחמה או פיגועים היא "לא ניתן לטרור לשבש לנו את השגרה" ואחת האירוניות הישראליות המגוחכות ביותר היא הדיון חמור הסבר והמאמץ העצום המושקע בהשארת מערכת החינוך וכיתות הלימוד פועלות גם במשק חירום. הכל נועד להראות ש"עסקים כרגיל" וששום דבר לא פוגע בנו.
מעולם לא כבשנו - תמיד נאנסו, נרצחנו וספגנו אלימות רצחנית כלפינו
אלא שהמציאות שונה בתכלית והיא פוגעת ומכלה אותנו ללא רחם. אנחנו הקורבנות של השכונה בה אנו חיים, של שכנינו הערבים ושל ההצקה החמורה וההתעללות הבלתי פוסקת שהם מבצעים בנו השכם והערב במשך למעלה משישים שנים.
אין עם ואין מדינה בעולם שספגה כל כך הרבה פגיעות מתמשכות על פני תקופה כל כך ארוכה על ידי מספר רב כל כך של מדינות ובצורות שונות ומשתנות החל במלחמות קלאסיות עם מדינות ערב השונות, פעולות טרור של ארגונים רבים ומגוונים, חטיפות של אזרחים וחיילים, איומים מדיניים וכלכליים, גינויים אינסופיים באו"ם, חרמות, מסעות שטנה ורצח אופי והשמצות חסרות שחר. אנחנו פשוט "התרגלנו" לזה. למרות שזה משהו שאסור להתרגל אליו לעולם.
התגובות שלנו הן קשות משום שאנחנו הלומי טראומה
התגובות הנפשיות הישראליות נעות בין אלימות קשה לחוסר אונים וייאוש. וזה אכן מובן וטבעי. מרבית הישראלים פיתחו את סינדרום "הצבר": קוצניות, חספוס, ציניות ותוקפנות קשה כלפי כל גילוי של פגיעה נגדנו. בעולם מכנים זאת תגובה "לא מידתית", אבל היא מידתית מאוד בהתחשב בהיקף ובכמות הפגיעות שאנו סופגים ומכילים ללא הפסק במשך למעלה ממאה שנים רק ברחבי הטריטוריה של מדינת ישראל עצמה שלא לדבר על העולם בכלל.
מדינת ישראל ואזרחיה הם ללא ספק הלומי קרב, פגועי טראומה, רדופים ופגועים. רובים אינם מודעים לכך, מתוך מחשבה ילדותית שככה חיים בכל העולם, ושכל המדינות שרויות פחות או יותר במצב דומה. כמובן שאין לכך שחר. אנו המדינה היחידה בעולם שסופגת כל כך הרבה חיצי רעל מרוכז מדי יום, מדי שעה, וצריכה ללמוד לחיות עם זה בצורה שפויה. כיצד ניתן להעלות על הדעת חברה ועם המסוגלים להישאר שפויים לאור מציאות מסויטת וקשה כל כך? לא פלא שהתגובות הישראליות הן היסטריות, לעיתים אלימות מדי ולעיתים דווקא גובלות באדישות, הפקרה והתעלמות - משל היינו גופה מתה שאין בה כוח עוד להגיב.
הטרור הערבי הבלתי פוסק הורס את החברה הישראלית ובעיקר את בריאותה הנפשית
הטרור הערבי והתוקפנות הערבית חסרת הגבולות הרסה והורסת את החיים הנורמליים במדינת ישראל ואינה משאירה חלקה בריאה או פיסה שפויה. חשוב לומר זאת: אין אפשרות לחיות בחברה בריאה, מכבדת, רגועה, חיובית, יוצרת וערכית כשהמציאות סביב מיוצגת על ידי תוקפנות מהזן הגרוע ביותר, והיא מתמשכת בצורה רציפה 24 שעות ביממה בכל נקודה על פני המדינה.
אנשים שלא חיים בישראל אינם מבינים את המציאות כאן ואת הנזק החמור והבלתי הפיך שנגרם לאזרחי המדינה ברמה הנפשית, הרגשית והפסיכולוגית. מצב זה הופך אותנו אט אט למה שבדיוק לא היינו רוצים להיות: מהירי חימה, בלתי שפויים, אלימים, מתוחים, רדופים וקיצוניים. אבל חשוב להכיר בכך שללא הפסקת מעגל האלימות כלפי מדינת ישראל ותושביה המצב רק יחמיר ויווצר מעגל אינסופי של טראומה, רדיפה ופרנויה שמובילה בתורה להתנהלות אלימה, לחוצה, עצבנית ולא בריאה מצד ישראל.
וטיפ לסיום: ישראל היא מדינה חולה. חולה מאוד. חלקים גדולים של האוכלוסייה חיים בהכחשה של הטראומה הקשה שהם סוחבים איתם. אין עם ואין מדינה בעולם שהכילה וספגה מנת רעל כה מרוכזת משכנותיה, כמו מדינת ישראל. החיים בישראל לעולם לא יהיו חיים נורמליים אם מסביב תימשך הרדיפה הבלתי פוסקת נגדנו וההתעללות הקשה בנו.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535