|
מהו ההבדל בין גיל ההתבגרות לגיל הבגרות? / מאת יואב ברנזון
גיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו אנשים הופכים מילדים של ממש לאנשים מבוגרים - על כל המשתמע מכך. בגיל ההתבגרות האדם עומד על דעתו, מתנסה בדברים, מושך לכיוונים שלו, בודק גבולות וחוקר את עצמו ואת עולמו.
זהו גיל שבו האדם נדרש להתחיל ולהתמודד עם העולם החיצוני ועם דרישות החברה, לקחת יותר אחריות ולהוכיח את עצמו. זהו גיל שבו התנהגות ילדותית אינה מקובלת והיא גוררת אחריה סנקציות, עונשים והפסדים.
עד גילאי 30
עד גילאי השלושים אנשים עוברים תהליך ארוך של התבגרות. בתקופה הזו, החל משנות העשרים המוקדמות, הם עוברים תחנות שונות ותובעניות: לימודי תיכון ובגרות, צבא, אקדמיה והחיים עצמם.
זהו שלב ביניים בו מצד אחד הם אינם עוד ילדים תלותיים וחסרי עצמאות אך מצד שני הם עדיין אינם בוגרים ובשלים באמת להתמודד עם החיים האמיתיים.
גיל הבגרות
גיל הבגרות מתחיל באזור גיל השלושים. הוא מוזן על ידי משבר גיל השלושים ומשמעותו הפעם היא צעד נוסף גדול קדימה בצמיחה האישית של האדם: להשלים את תהליך ההתבגרות ולהפוך מאדם מתבגר לאדם בוגר לחלוטין, שלם ומוכן לחיים.
גיל הבגרות דורש הרבה יותר מגיל ההתבגרות: הוא דורש מהאדם להיות אדם מאופק, האחראי המבוגר, אדם מתחשב, מבין, סבלני, חרוץ, נושא בעול ורציני ביותר, מפוכח, חיובי ויוזם.
מגיל 30
יש אנשים רבים שמגיעים לגיל השלושים ואף הרבה מעבר לו ולמרות זאת הם עדיין תקועים בגיל ההתבגרות, תקועים עם הסימפטומים והמחלות האופייניות לגיל זה: אגואיסטיות, אימפולסיביות, אגרסיביות, חוסר אחריות, נטייה למצבי רוח, חוסר אמינות וחוסר רצינות, נאיביות, פסימיות ורחמים עצמיים.
אלה אנשים שלא השלימו באמת את תהליך הבגרות אלא נתקעו בתהליך ההתבגרות. התוצאה האופיינית לאנשים אלה היא: הם לא מתחתנים או שהם מתחתנים גרוע, הם מנהלים מערכות יחסים לא יציבות, בעבודה הם אינם יציבים ומחויבים עד הסוף, מבחינה נפשית הם מאוד חרדתיים ולחוצים, כל חייהם כמרקחה והם כאילו לא מוצאים את עצמם בעולם הזה.
וטיפ לסיום: להתבגר פירושו לחפש את עצמך. להיות בוגר פירושו למצוא את עצמך.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535