נשים מסתירות את העצלנות שלהן באמצעות שלל תירוצים מפוברקים / מאת יואב ברנזון
זה האופי שלי
לנשים רבות יש נטייה לעצלנות בחיים שלהן. הן אינן מעוניינות לנהל חיים אפקטיביים ויעילים, חיים של מצוינות, השקעה והקפדה, אלא הן מעדיפות חיים נוחים ושמישהו אחר יעשה את העבודה הקשה במקומן.
פעמים רבות, הן תולות את הנטייה הזו באופי שלהן הן מאמינות - בטעות - שאכן מדובר בתכונת אופי ולא בהרגל מושרש שקנה אחיזה בנפשן וכעת הן משוכנעות שהוא חלק בלתי נפרד מהן.
אני קורבן
לעיתים, הן מבינות שבכוחן לעשות הכל אבל הן נתלות בנימוקים של פרצודורה: הן טוענות שהן מוכנות לעשות הכל אבל שהיחס שהן מקבלות הוא משפיל ושהן קורבן, ומכיוון שכך חייבים להתחשב בהן ולהקל עליהן.
גם כאן הנטייה של נשים הוא לחפש פטור ממאמץ באמצעות משחק הקורבן והמסכנות. לאנשים רבים יש נטייה לרחם על אנשים שמרחמים על עצמם, וכך הנשים זוכות מן ההפקר ומוצאות לעצמן דרך להימלט ממחוייבות אמיתית לחיים של מאמץ ועשייה.
בדרך שלי הכל עובד לי מעולה
טיעון נפוץ נוסף של נשים עצלות הוא שהדרך שבה הן מנהלות את החיים שלהן היא מעולה ושאין סיבה שיתערבו להן. אלא, כשבוחנים את ההתנהלות של נשים רבות מגלים בלאגן, חוסר סדר משווע, חובות, לחצים, חוסר הקפדה וחיים שהם תמיד על בלימה.
לנשים יש נטייה להתפזר, לשכוח, לנהל המון דברים בבת אחת כך שאין לכל עניין התייחסות מלאה אלא חלקית. התוצאה היא חיים של כאוס ומגבלות רציניות ביותר על היכולת לחיות חיים של איכות ושל רמה.
נתק מהמציאות, הכחשה, שקרנות מכוונת ואמונה שגויה
רוב הנשים יורות לעצמן ברגל. מצד אחד, כולן היו רוצות לחיות חיים טובים, נוחים ויפים. מצד שני, רק חלק קטן מהנשים מוכן לשלם באמת את המחיר עבור חיים כאלה - וכך נוצר פרדוקס מוזר:
מצד אחד, עמוק בפנים נשים מתוסכלות שהן אינן חיות את החיים שהן חלמו עליהם. מצד שני, הן אינן מבינות שבסופו של דבר המפתח לחיים הללו נמצא אך ורק בידיים שלהן.
וטיפ לסיום: ברגע שאישה מתנהלת בצורה אפקטיבית, יעילה, נכונה ומצויינת הסיכוי שיהיו לה חיים מצוינים ונוחים הוא עצום. הטרגדיה היא, שכל עוד נשים מתנהלות בסגנון חיים בינוני או מפוזר רמת החיים שלהן תמיד תהיה נמוכה ואיכות החיים שלהן קשה, מורכבת ומבוססת על מאבקים.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|