|
חוסר תקווה מוביל לדיכאון - כיצד יוצאים מזה? / מאת יואב ברנזון
כשלא רואים את האופק
דיכאון נובע מחוסר תקווה פנימית. כשלא רואים את האופק - הדיכאון הסמוי מתחיל לשגשג. דיכאון סמוי עלול להוביל לא רק לדיכאון גלוי ומשמעותי יותר, אלא לשורה ארוכה של תקלות, תקיעויות, מחלות ובעיות בחיים הנובעות כולן מהיחלשות המערכת הפנימית.
הנפש והנשמה זקוקים לתקווה, זקוקים לאן לשאוף. ברגע שהתקווה נחסמת בפניהם והאור אינו קיים - הן מתחילות לנבול מבפנים, ואת הנזקים של תהליך זה ניתן לראות בגוף ובנפש.
חיים בשביל אחרים או בשביל עצמך
מרבית הדיכאונות נובעים מהזנחה עצמית ומתשומת לב גדולה לאחרים. הזנחה עצמית, ביטול עצמי, הקרבה, חוסר חיבור לעצמי, תשומת לב מוגזמת לצרכים של אחרים על חשבון הצרכים העצמיים - זהו בית הגידול לקמילת הנפש והנשמה מבפנים.
בסופו של דבר, כדי לדכא את הדיכאון הסמוי ובמטרה לתת לנפש תקווה - עלינו להתחיל לטפל בה, להתחשב בה, לתת לה תשומת לב, להשקיע בה ולא באחרים.
שינוי הוא חיוני - עניין של חיים ומוות
כאשר הדיכאון מתחיל להתפשט בגוף - כמו סרטן - אין לנו כבר ברירה אם להמשיך להזניח את עצמנו או לא. זהו כבר עניין של חיים ומות, תרתי משמע, ועלינו להקשיב לעצמנו ולמה שטוב לנו.
במצבים כאלה, עלינו לבצע שינויים בשגרת החיים שלנו ובעיקר - בתפיסת העולם שלנו, כי אחרת אנחנו עלולים להתדרדר ולהתדרדר, לעיתים עד כדי מוות של ממש, התאבדות, קריסת מערכות ומחלות כרוניות קשות ומגבילות.
הגוף מאותת
אם אנחנו "תופסים" רצף של מחלות כרוניות - סימן שהגוף מאותת לנו שאנו הולכים בדרך שגויה, שאנחנו הזנחנו את הנפש, שאנחנו התנתקנו מהצרכים האמיתיים שלנו, שאנחנו לא מספיק אגואיסטיים ומרוכזים בצרכים שלנו, שהענקנו לאחרים על חשבון עצמנו וכתוצאה מכך פגענו בעצמנו שוב ושוב.
המחלות שאנו תופסים הן סימפטום ותוצאה להזנחת הנפש ולחוסר קשב עצמי, ולכן המיקוד המרכזי צריך להיות בהשבת תשומת הלב בעצמנו, בפיתוח העצמי, בדאגה למילוי הצרכים שלנו ובזניחת הפעולות המזיקות שפגעו בנו והובילו אותנו מלכתחילה למצבנו העגום.
וטיפ לסיום: התקווה מתעוררת מחדש כשאנו מתחילים לעשות את מה שאנחנו אוהבים וכאשר אנחנו עושים רק את מה שטוב לנו, ללא רגשות אשם או פחד שמא הדברים הללו פוגעים באחרים.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
|
.jpg){kind=small}
050-5558535