|
מהי תסמונת תקרת הזכוכית וכיצד מתגברים עליה? / מאת יואב ברנזון
תקרת זכוכית היא מטרה שהוגשמה
לכל האנשים יש מטרות בחיים. רוב האנשים מצליחים להגשים את המטרות שלהם בסופו של דבר אחרי מאמצים וכוונה מרובה. הבעיה היא שברגע שהם כבר מצליחים להגשים את המטרה שלהם - אין להם מטרה חדשה בחיים שחקוקה על לוח ליבם.
וכך קורה, בעיקר באופן תת-הכרתי, שמרגע שלמוח אין מטרה חדשה וגדולה לחיות בשבילה ולהשיג אותה - המטרה שהוגשמה הופכת לתקרת זכוכית שלא ניתן לעבור אותה, כי למוח לא הוגדרה מטרה חדשה.
אם למוח אין מטרה חדשה להתעסק בה - הוא יתחיל להרוס את המטרה שהוגשמה
יותר מכך, לא רק שהמטרה שכבר הושגה הופכת לתקרת זכוכית בלתי עבירה, אלא שהמוח - מטיבו - מתחיל להרוס את המצב הקיים כי אם למוח אין מטרה או משימה גדולה להתעסק בה הוא נוטה להרוס את המטרה שהוגשמה כבר.
המוח אינו איבר פאסיבי. המוח לעולם אינו ישן. הוא כל הזמן עסוק. אם לא מעסיקים אותו בדברים טובים - הוא יתחיל לעסוק בדברים גרועים, משעמום, מצורך לעשות משהו, מעצם הדחף לפעול.
להציב מטרה חדשה
הדרך היחידה להתגבר על תסמונת תקרת הזכוכית היא להציב מטרה חדשה וגדולה שתהפוך לעיקר העיקרים בחיים. הגדרה ברורה וגדולה למוח תאפשר לו להתביית על המשימה החדשה ולהתכוון אליה.
הגדרת המטרה החדשה היא זו המאפשרת פריצת תקרת הזכוכית והתקדמות מהירה אל המטרה החדשה שהוגדרה למוח ואליה הוא מכוון בצורה בהירה ופשוטה.
להעסיק את המוח במטרה שנמצאת מעבר לתקרת הזכוכית
החכמה בחיים היא לא לעצור. ברגע שעוצרים את המוח ולא מציבים לו אתגר חדש - הוא מתחיל להרוס את ההישגים הקיימים ולסגת אחורה. במובן רב, מה שלא הולך קדימה תמיד יילך אחורה.
מרבית האנשים שתקועים בתקרת הזכוכית הפרטית שלהם, אינם מודעים לעובדה שבגלל שהם השיגו את רוב מטרותיהם בחיים והם לא הציבו מטרות חדשות ומשמעותיות יותר לעצמם - הם תקועים שנים באותה הנקודה, טבולים בשעמום או בהרס עצמי או בהמתנה תקועה לדבר הבא שיבוא.
וטיפ לסיום: המוח הוא איבר שחייב מטרות מוגדרות. בלעדיהן - הוא הולך אחורה או סתם מבצע שטויות הרסניות.
|
.jpg){kind=small}
050-5558535 .jpg)