כיצד התאגידים שודדים את משאבי העולם ממש מתחת לאפינו - ואפילו בעזרתנו? / מאת יואב ברנזון
מים
בכל העולם יורדים המפלסים של האגמים. מדוע? משום שתאגידי הענק עושים שימוש מכוון בכמויות עצומות של מים למיזמים פרטיים שלהם, ופוגעים אגב כך במחזור הטבעי של מים בכל העולם.
התאגידים לא רק משתלטים על מקורות המים, אלא הם משווקים את המים הזולים שהם שדדו במחיר גבוה לנו הצרכנים. רק לשם ההמחשה, חברות המים בארץ שואבות כמויות גדולות של מים מנביעות מים השייכות לציבור. את המים הן רוכשות במחירים אפסיים ובשלב המכירה הן מוכרות מים בבקבוקים ברווח של אלפי אחוזים. להזכירכם, אלה אותם מים השייכים במקור לציבור: הציבור מוכר לתאגידים את המים שלו בזול ולאחר מכן רוכש אותם בחזרה במחיר מפולפל.
אדמות ובתים
כדי להשתלט על אדמות ובתים מעניקים התאגידים הלוואות זולות לכל דורש - ללא בדיקת כושר ההחזר של הלווים ובידיעה מראש שהלווים לא יוכלו לעמוד בתשלומי ההחזר לאורך זמן. בפועל, ברגע שהלווים אינם מצליחים לעמוד בהחזרים - האדמות והבתים עוברים לשליטת התאגידים.
לשיטה קוראים משכנתאות סאב-פריים והאופן שבו עובדת השיטה הוא שטני: נותנים הלוואות קלות וזמינות שידוע מראש שלא יוחזרו כנגד בתים וקרקעות השייכים לאנשים. לאחר מכן, יוצרים משבר כלכלי נרחב במכוון, אנשים מאבדים את מקומות העבודה ואת יכולת ההחזר במהירות - והתאגידים הופכים להיות בעלי הנכסים של מליוני בתי אב, דירות ומגרשים - בהינף יד. גם כאן, הציבור הרחב משתף פעולה עם התאגידים ולמעשה מעניק לו על חשבונו את אדמותיו ובתיו כנגד הלוואות של כסף זול שלמעשה מלכתחילה שייכות לציבור עצמו.
מוצרים
התאגידים עושים שימוש בשיטה פשוטה להפליא כיצד לגזול מהציבור את מוצריו הטובים. התאגידים מייצרים מראש מוצרים מתכלים שיחזיקו מעמד זמן מועט, ויחייבו את הצרכנים לזרוק אותם ולרכוש מוצרים חדשים במקומם במיטב כספם.
לדוגמה, מוצרים רבים הם טובים ומעולים, אבל הם מתוכננים להפסיק ולפעול אחרי פרק זמן מסויים, למרות שטכנית הם יכולים להמשיך ולפעול. כך יוצא, שהתאגידים הגדולים שולטים לחלוטין על תאריכי התפוגה של המוצרים שלהם, והם למעשה מוכרים לצרכנים את אותם המוצרים בדיוק, שוב ושוב מחדש - כל פעם באריזה מעט שונה.
כסף
הדרך לגזול ולשדוד את הקופה הציבורית מעולם לא הייתה קלה יותר עבור התאגידים הגדולים. הפוליטיקאים תלויים בתאגידים כדי לממן את בחירתם. הפוליטיקאים לחלוטין משועבדים לתאגידים ולכן הם לא יכולים להרשות לעצמם לפגוע באינטרסים של התאגידים. במצב של משבר, המדינה לוקחת את כספי הציבור ופשוט מעבירה אותם לתאגידים בצורה מתוחכמת ומזוייפת הנקראת "מענקים", "תמיכה", "כספי הצלה" או פשוט הקלות מס אסטרונומיות. רק לאחרונה, אמריקה העבירה לתאגידי הענק מאות מליארדי דולרים מכספי משלמי המיסים ללא כל תמורה בנימוק המגוחך שהתאגידים הללו "גדולים מכדי לאפשר להם ליפול". בסופו של דבר, כסף זה שימש למתן בונוסים למנהלים הבכירים של התאגידים.
דרך נוספת לגזול את כספי הציבור היא לגייס כספים מהציבור באמצעות הבורסה ולהעלות בצורה מכוונת את ערך המניה של התאגיד. המנהלים הבכירים של תאגידי הענק המחזיקים בידיהם מניות של התאגיד בהיקפים עצומים גורפים לביתם סכומי עתק דימיונים של מאות מליוני דולרים כל אחד, ואז הם מפילים את המניה. כשהמניה צונחת והתאגיד מתרסק - הציבור הרחב איבד את כל כספו, אבל המנהלים הבכירים יוצאים עם חבילות פנסיה שמנות ומליארדי דולרים במניות. לאחר מכן, המדינה שוב מסייעת לתאגיד הכושל "ומצילה" אותו בכספי הציבור פעם נוספת.
שלטון
השלטון אינו שייך עוד לעמים אלא להון. כל הפוליטיקאים כפופים לתאגידים מסיבה פשוטה: ללא כסף גדול הם אינם יכולים להיבחר, כי הם חייבים לממן קמפיינים גדולים שעולים מליונים רבים.
כיוון שהמערכת הדמוקרטית המודרנית מבוססת אך ורק על כסף גדול - לפוליטיקאים אין ברירה אלא לפעול למען המערכת שמתדלקת אותם בכסף ולא למען ציבור הבוחרים, משום שציבור הבוחרים הוא ציבור שבוי ועיוור והוא תמיד יבחר את הפוליטיקאי שהוא בעל התקציב המשמעותי ביותר. חשוב להבין, שככל שיש לפוליטיקאי קמפיין גדול ויקר יותר - כך הוא מבטיח מראש את תמיכת ההמונים בו. לדוגמה, אובמה נבחר משום שתקציב הבחירות שלו עמד על למעלה ממליארד דולר - תקציב הבחירות הגדול ביותר בכל הזמנים.
וטיפ לסיום: רק פעולה ישירה מול תאגידי הענק יכולה לשנות את חוקי המשחק בעולם. פירוק התאגידים, פיקוח מחמיר מאוד עליהם או הלאמתם והשבתם לידי הציבור ישיבו את הסדר העולמי על כנו.
|