קבוצת סיכון היא למעשה קבוצה "חריגה" או נבדלת משאר האוכלוסיה. לקבוצה זו שייכים כל האנשים שיש להם סוג של התנהגות משותפת הנחשבת למזיקה או חריגה יחסית לכלל האוכלוסיה.
אנשים בעלי התנהגות מזיקה מסויימת משתייכים לקבוצת הסיכון - כלומר הם סובלים מהתנהגויות ומסימפוטמים מזיקים מאוד מסויימים האופייניים רק לקבוצת הסיכון אליה הם שייכים.
דוגמה - קבוצת סיכון של אנשים מורכבים ודואליים
קבוצת הסיכון של אנשים מורכבים ודואליים היא קבוצה חריגה. מרבית האוכלוסיה איננה דואלית או קוטבית, ולכן מרבית האנשים אינם סובלים מהסימפטומים שמהם סובלים אנשים דואליים.
לקבוצת הסיכון של האנשים הדואליים שייכים אנשים שסובלים מלבטים כרוניים, מסכסוכים פנימיים, מקושי בקבלת החלטות, מרצון עז להשיג הכל ולהיות הכל, מחוסר יכולת לקבוע סדרי עדיפויות בחיים וממתח פנימי כרוני בין רצונות ודחפים סותרים לחלוטין, ממלחמה קשה בין רגש לשכל, מבלבול עצום שבין משיכה לדחייה וחיפוש אחר השילוב הבלתי אפשרי של יסודות סותרים שרחוקים אחד מהשני.
אנשים בקבוצת סיכון מאמינים שכולם כמוהם
מרבית האנשים ששייכים לקבוצת סיכון כלשהי נוטים להאמין - בטעות - שכל האנשים לוקים בסימפטומים מהם הם עצמם סובלים. במשך החיים הם לאט לאט קולטים שהם חריגים, שהם שייכים לקבוצת סיכון, שמרבית האוכלוסיה אינה סובלת את מה שהם סובלים.
קבוצת סיכון היא תמיד קבוצה שהמאפיינים שלה הם חריגים ואינם משקפים את מרבית האוכלוסיה. הקשיים והסבל שמאפיינים קבוצת סיכון הם ייחודים לחברי הקבוצה בלבד.
אבחון מדוייק ונכון של הבעיה משפר את הסיכוי להתמודד איתה בהצלחה
כל עוד אדם מאמין שהוא כמו כולם ושכולם סובלים כמוהו - הוא לא יעשה דבר כדי לעזור לעצמו, כי ההתנהגות שלו תיראה לו כ"נורמלית" ולא מחייבת שום התייחסות מיוחדת, ודאי לא התייחסות טיפולית.
רק ברגע שהוא יבין שהוא שייך לקבוצת סיכון חריגה ושעליו לטפל בעצמו - הוא יוכל להתחיל לצעוד קדימה לעבר הבריאות הנפשית שלו. אחרת, הוא יחשוב שהוא בסדר גמור, ושהעולם הוא "הבעיה".
וטיפ לסיום: חלק לא מבוטל מהאנשים ששייכים לקבוצת סיכון אינם מודעים לכך. הם בטוחים שאצלם הכל בסדר, ושלמעשה הבעיה היא במציאות החיצונית ולא במציאות הפנימית שלהם.