גישת המגיע לי אומרת דבר פשוט: "מה שקיבלתי הוא מובן מאליו. עכשיו אני רוצה יותר. למה? כי מגיע לי!" אנשים שפועלים לפי גישה זו הם לוזרים ומסכנים כי גישה זו נובעת ממסכנות ומחוסר אמונה עצמית.
מי שמאמין בגישת המגיע לי מאמין בה משום שהוא אינו מאמין בעצמו. הוא כל כך לא מאמין בעצמו וביכולותיו עד שהוא בטוח שרק דבר אחד יכול להציל אותו ולקדם אותו בחיים - וזה הדרישות והתביעות שלו מאנשים אחרים, אנשים מצליחנים ובעלי כוח.
רק לוזרים מאמינים בגישת המגיע לי
ווינרים לא מאמינים בגישת המגיע לי, כי ווינרים מאמינים בעצמם. לוזרים מאמינים בגישת המגיע לי, כי לוזרים לא מאמינים בעצמם, ולכן הם תמיד מחפשים אנשים חזקים מהם הם יוכלו לקבל דברים שהם בעצמם לא מסוגלים להשיג.
גישת המגיע לי היא גישה תוקפנית, אגרסיבית, אמוציונלית ושלילית שלוזרים עושים בה שימוש נרחב כדי לנסות ולהשיג דברים שבעצם בכלל לא מגיעים להם. האשמות, נקיפות מצפון, מכות מתחת לחגורה ובכיינות הם הכלים של הלוזרים להצדיק את הרצונות שלהם ואת תחושת המגיע לי.
גישת המגיע לי מנציחה את המסכנות של החלשים
ככל שבנאדם ממשיך להחזיק בגישת המגיע לי - כך הוא נעשה חלש ומסכן יותר, תלוי באחרים וחסר אמונה בעצמו וביכולותיו. לעומת זאת, ויתור על גישת המגיע לי הוא שחרור גדול ממסכנות ומתחושת קורבנות.
ויתור על גישת המגיע לי מחייב כמובן העצמה אישית ובחירה בעצמאות על פני תלות, אבל הוא מביא תוצאות נהדרות, כי הוא הופך את הלוזר לווינר, הוא הופך את גישת "המגיע לי" לגישת "תודה רבה, אני לא צריך טובות. אני יכול לבד".
החקלאים המקסיקנים והלקח של סיפור הגן
בעל קרקע בלוס אנג'לס אפשר באופן זמני לקבוצה של מקסיקנים להקים גינת ירק על השטח שלו. כעבור 10 שנים הוא הודיע להם שברצונו להשתמש בקרקע ולכן עליהם לפנות אותה. תגובת המקסיקנים הייתה זועמת: הם הגישו נגדו תביעות, השמיצו אותו בכל העיר, הקימו נגדו קמפיין והפכו אותו לאויב הציבור. הם תבעו ממנו לתת להם את הקרקע, אבל בעל הקרקע לא התרגש מהם, ובסופו של דבר בית המשפט פסק שיש לפנות את החקלאים מהאדמה.
בעל הקרקע הסביר: "האנשים האלה חושבים שהכל מגיע להם. הם קיבלו במתנה קרקע למשך 10 שנים. במקום להגיד תודה ולהמשיך הלאה הם תבעו אותי. זו חוצפה, כי אני לא חייב להם שום דבר". לאחר הפינוי, חלק מהחקלאים - אלה הלוזרים - הקימו מתנ"ס ליד שטח האדמה והם ממשיכים להילחם ולנסות ולקבל אותה עד עצם היום הזה. אבל חלק אחר מהחקלאים - אלה הווינרים - רכשו חווה גדולה באזור אחר ומרוחק מהעיר שם הם מעבדים את האדמה, מגדלים ירקות ומוכרים תוצרת חקלאית ברווחים נאים.