כדי להתחבר לבני זוג עלינו להתחבר תחילה לעצמנו / מאת יואב ברנזון

פחד להיבלע

רוב האנשים שאין להם זוגיות או שחווים קשיים חוזרים ונשנים במערכות יחסים הם אנשים שגבולות "האני" שלהם אינם נהירים ומגובשים להם די הצורך. מצד אחד יש להם נטייה ואף רצון להתמזג עם בן זוג ולאבד איתו את עצמם. מצד שני, הם חוששים להיבלע בתוך מערכת היחסים עד כדי אובדן העצמי. הצורך להתמזג גורם להם לעשות בחירות זוגיות מוטעות ולנהל יחסים זוגיים חסרי גבולות. לעומת זאת, הפחד להיבלע מונע מהם מלהתקרב כלל לבני זוג, ומותיר אותם מנותקים, מפוחדים ובודדים עם עצמם.

חיבור בריא ונכון לבן הזוג המתאים אינו גורל או מזל. הוא קודם כל תוצאה של עבודה עצמית. מי שיש לו גבולות ברורים לעצמו, מי שמכיר את עצמו היטב, מי שחי עם עצמו בשלום, מי שיודע מה הוא רוצה ומה הוא אינו רוצה – קל לו יותר להתחבר לזוגיות ולא לאבד את עצמו בתוכה. לעומת זאת, מי שאינו מחובר לעצמו – לא יוכל ליצור זוגיות נכונה, משום שכל עוד לא למדנו להתחבר לעצמנו ואיננו יודעים מה אנו מרגישים אין סיכוי שנוכל להתחבר בצורה נכונה למישהו אחר ולהרגיש כלפיו רגשות אמיתיים.

מהו חיבור עצמי?

חיבור עצמי הוא קשב פנימי. אדם שהתחבר לעצמו הוא קןדם כל אדם שיודע מהם הצרכים שחשובים לו באמת, והוא אדם שמסוגל לעמוד עליהם ביחסיו עם העולם שסביבו. חיבור עצמי דומה ל"זכות ההגדרה העצמית". אנשים שהתחברו לעצמם עמלו על הזכות להגדיר את עצמם בצורה חופשית, להיות עצמאיים ואוטונומיים ולפעול לפי שיקול הדעת של עצמם.

מי שלא יודע מי "אני" לעולם לא יוכל באמת להבין, לכבד ולהתחבר "לאתה". במקום לבנות את מרכז הכוח שלו מתוכו פנימה הוא ינסה תמיד לשאוב את כוחו דרך בני הזוג שלו, ולחיות את חייו באמצעותם. קשרי הגומלין שלו יהיו פגומים והתקשורת הבינאישית שהוא יוכל לנהל תהיה לקויה. הוא יטה להאשים אחרים במצבו, במקום להבין עד כמה הוא שלם, עוצמתי ועצמאי. כל אלה יהיו תוצאה של חוסר בשלות וחוסר הבנה מהו הכוח האמיתי שלו ומיהו בעצם באמת.            

שתי מדינות לשני עמים

גבולות עצמיים רופפים הם פתח ליחסים זוגיים מדממים ופוצעים, בדיוק כמו היחסים בין שתי מדינות. כשאין זהות ברורה וגבולות בהירים – הגבול בין בני הזוג מיטשטש. הוא מוביל להאשמות הדדיות. הוא מוביל לחוסר לקיחת אחריות אישית. הוא מוביל לציפיות מוגזמות מהצד השני. הוא מוביל לחוסר התבגרות. הוא יוצר דפוסים של תלות מוגזמת ושל ניצול הדדי. הוא מוביל בהכרח לחוסר כנות בקשר, לחצאי אמיתות, לשנאות, לקנאות ולהטעיות הדדיות. הוא מוביל למלחמות בלתי פוסקות על "טריטוריה" ועל זכויות בקשר. הוא מוביל לחוסר כבוד, לחציית גבולות, לקיצוניות ולאימפולסיביות. 

זוגיות טובה היא תוצאה של ביטחון בסיסי בקשר. והביטחון הזה אינו יכול להיות מושג ללא גבולות ברורים בין בני הזוג שמביאים למתינות, לביטחון, לריסון עצמי ולכבוד הדדי. אחרת, האהבה וההצלחה של בני זוג תמיד נשארים בני ערובה של "המצב הבטחוני" ביניהם בהעדר גבולות בטוחים וברורים. חיבור נכון וטוב בין שני אנשים מותנה בכך שהם יצרו לעצמם מלכתחילה גבולות נכונים – כמו שתי מדינות עצמאיות ומשגשגות. כאשר שתי מדינות שכנות אינן קובעות את הגבול הברור ביניהן משום שהן לא הצליחו להגדיר את עצמן - זהו פתח גדול לצרות ולחוסר יציבות. אבל כאשר הן חיות בגבולות ברורים ובטוחים – זה יוצר וודאות, שקט ויכולת לשיתוף פעולה פורה ממקום בריא ובטוח.