הקורבן האמיתי

מי שבוחר להיות קורבן של נסיבות – רק מחמיר את מצבו ומקבע את המסכנות שלו / מאת יואב ברנזון 

קורבנות נסיבתית

מי שחווה בחייו התעללות פיזית, אונס, תאונת דרכים, תקיפה או רשלנות רפואית הופך מכורח נסיבות אלה לקורבן ולחלש. אנשים שחוו התעללות נפשית במשך שנים הופכים גם הם מכוח אותן נסיבות לקורבנות של החיים.

זכרו, קורבנות נסיבתית היא קורבנות שקרתה לנו בזמן שעוד ולא היו לנו את הכלים, המודעות, היכולת, הבגרות או הבשלות למנוע אותה, לצמצם אותה או להתמודד איתה.

קורבנות מדעת

אלא שרוב האנשים מנציחים את הקורבנות הנסיבתית שלהם והופכים אותה לקורבנות מדעת. הם הופכים את עצמם מתוך בחירה לאנשים פגועים שאיבדו את הביטחון העצמי שלהם או את השלמות הפיזית שלהם.

זכרו, דבר אחד להיות קורבן של נסיבות. דבר אחר לגמרי זה להנציח את הקורבנות שלך ולהפוך אותה לגישת חיים, לפילוסופיה או להשקפת עולם. כאשר אנשים אלה מוסיפים חטא על פשע ומגבירים את אותה תחושת עוול, חוסר צדק ומרמור על ידי חזרה אינסופית על תחושת הקורבנות שלהם – הם רק מחמירים את מצבם והופכים את עצמם, במו ידיהם, לקורבנות מעשי ידם.

קורבנות היא בחירה מודעת

חשוב להבין שקורבנות היא בחירה מודעת שלנו. זה קל מאוד להיות צודקים ולחשוב שכל העולם אשם. זה קל מאוד להרגיש קורבן צודק מאשר אדם בוחר ואחראי. זכרו, המרחק בין קורבנות לחופש הוא אדיר, ואנשים שבוחרים לבחור – הם אנשים מאושרים ושמחים הרבה יותר מאשר אנשים שבוחרים להיות קורבנות, שהם אנשים אומללים, מסכנים המרחמים על עצמם יום אחר יום.

עד כמה שזה אולי נשמע כואב או מוזר בתחילה, עדיף לנו להתנער מהקורבנות שלנו כמה שיותר מהר מאשר להזדהות איתה ולהפוך אותה למוטיב מרכזי בחיינו. זכרו, זה לא תורם לנו להיות קורבנות, חוץ מהעובדה שזה מנציח את הקורבנות שלנו, מחליש אותנו והופך אותנו לאנשים פגועים, תלותיים וחסרי אונים. לאמיתו של דבר, הדבר היחיד שהורג אותנו באמת בחיים היא העובדה שאנו בוחרים להאמין שאנו קורבנות.