מה ההבדל בין נתינה מפלוס לנתינה ממינוס? / מאת יואב ברנזון

נתינה ממינוס זה לתת גם כשאין לנו

מי שמקריב את עצמו למען אחרים – שלא יתפלא שבסוף לא יישאר לו כלום. דווקא אנשים שמקריבים את עצמם למען אחרים – דווקא הם אלה שתמיד מצפים לתמורה שבדרך כלל לא באה. זכרו, נתינה ממקום של חוסר היא נתינה לא טהורה ולא נקייה, כי היא נובעת מחולשה, מחשש, מפחד, מצורך לרצות אחרים ומתקווה נכזבת לתמורה.

אם אתם נותנים לאחרים ממינוס – זה כאילו לקחתם ולא נתתם. למשל, אם יש לכם מינוס גדול בבנק – אל תלוו לאחרים,  כי אתם בעצמכם זקוקים להלוואה. מי שנותן ממקום של מינוס – רק מגדיל את הצורך שלו לקחת מאחרים, כי המינוס שלו רק הולך וגדל. נתינה ממינוס היא נתינה פיקטיבית לחלוטין. למעשה, זו לקיחה מתוחכמת וערמומית בלבוש מדומה של "נתינה", "הענקה" ו"עזרה לזולת".

נתינה מפלוס זה לתת רק ממה שיש

קודם כל תשקיעו בעצמכם כי אם אין לכם דבר – איך תתנו? מאיפה? ממה? חשוב להבין שנתינה חייבת לבוא מהיכן שהוא, ולכן אנשים שלא יודעים לקבל ושאינם דואגים לעצמם אלא מזניחים את עצמם – אינם מסוגלים לתת באמת. הם נותנים כדי לקבל, במקום לתת כדי לתת.

אם אין לכם – אל תתנו. אם זה לא נכון לכם לתת – אמרו לא. אם אתם מרוקנים ואין לכם מהיכן להעניק – אמרו די. למדו לתת רק ממה שיש לכם ולא מהיכן שאין, והקפידו על כך תמיד.

נתינה אמיתית נובעת ממקום של פלוס

כשיש לנו באמת בשפע – אנו יכולים לתת מתוך בחירה, מתוך עוצמה, מהלב, בלי חשבונות, בלי "לא נעים לי". נתינה אמיתית נובעת ממקום של פלוס גדול בלב, לא ממקום של ריקנות או חסך.

מי שנותן כדי לתת, מי שנותן בכייף, מי שנותן ללא ציפייה לקבל חזרה – בדרך כלל מקבל חזרה שבעתיים כי הנתינה שלו היא שלמה ועוצמתית. לכן, למדו לתת ממקום של פלוס ולא מחוסר – וכך רק תגדילו את השפע בחייכם.