נתיב הנקמה

מה המקור לנקמנות וכיצד ניתן לדכא נקמנות ולהבריא ממנה? / מאת יואב ברנזון

הערצה > אכזבה > כעס > נקמה

נקמה היא תוצאה של תהליך נפשי המתחיל מהערצה לאדם מושלם, אכזבה ממנו, כעס עליו ורצון לנקום בו כדי לתקן אותו ולהחזיר אותו למצבו המושלם המקורי.

המעריץ יוצר פנטזיה אידיאלית של אדם מושלם אליו הוא כמה וממנו הוא מצפה להמשיך ולהיות מושלם. ברגע שאותו אדם מפסיק להיות מושלם ומתנהג בצורה אנושית ובעלת פגמים נוצרת אצל המעריץ אכזבה עמוקה ממנו. כתוצאה מהאכזבה מתעורר הכעס "כיצד זה יכול להיות?" ומדוע אותו אדם אינו יכול להיות מושלם. מכאן מתחילה גם הנקמנות שמטרתה לנסות ולתקן את האדם "הפגום" כדי להחזיר אותו למצבו המושלם והאידיאלי.

שחרור מהערצה

אנשים אינם מושלמים. הגישה האידיאלית והמעריצה מתעלמת מהאופי האנושי ומהפגמים האנושיים הרבים. היא יוצרת גישת חיים מוטעית שנועדה לכישלון ידוע מראש. גישה שמובילה לאכזבה בלתי נמנעת, לכעס ולרצון לנקמה באנשים אהובים וקרובים.

כדי להתרפא מנקמנות יש להפסיק להעריץ בני זוג ואנשים קרובים. הערצה היא תפיסת עולם מעוותת, ילדותית, שטחית וקיצונית שיוצרת למעשה עולם שקרי. אנשים שחיים בעולם שקרי הם אנשים שנאלצים כל הזמן להתפכח מהאשליה שהם יוצרים לעצמם במו ידם. חלק מהמעריצים נאלצים לקבל ולהשלים עם העולם הפרקטי שבו אנשים הם גם פגומים ולא רק מושלמים, אבל חלק אחר של המעריצים אינו מוכן לקבל את העולם הריאלי בשום אופן ומנסה בכל כוחו לנקום באנשים כדי "לתקן" אותם ולהחזיר אותם למצבם המושלם "המקורי".

חיים בוגרים

רק חיים בוגרים וגישה בוגרת מאפשרים גמילה מהערצה. אנשים בוגרים אינם מעריצים אנשים ואינם מצפים מהם לשלמות ללא דופי. אנשים בוגרים מקבלים את הפגמים של עצמם ולכן גם משלימים עם הפגמים של בני הזוג שלהם או של אנשים אחרים שהם אוהבים.

הערצה אינה אהבה אלא ציפייה לא ריאלית שסופה להתבדות. באהבה מגובה עיניים אנו מקבלים את הצד השני בהבנה ובצורה אנושית במקום לשפוט אותו, לצפות ממנו רק למושלם ביותר ולאחר מכן לנקום בו בכל פעם שהוא אינו עומד בציפיות הגבוהות והלא ריאליות שהצבנו לו.