שורש הטראומה

לטראומה אין שורשים – מדוע? ומה משמעות הדבר?  / מאת יואב ברנזון

הטעות הגדולה ביותר של המטפלים

הטעות הגדולה ביותר של רוב המטפלים הקלאסיים בטיפול בטראומות היא זו: הם עוסקים בלימוד הטראומה ומקורותיה במקום בשיפור ובלימוד אלטרנטיבות חדשות וטובות לחיים.

רוב המטפלים הקלאסיים מאמינים שכדי להשתחרר מטראומה יש לעסוק בה, לדבר עליה, לחקור אותה, לחשוף את שורשיה ולחוות אותה שוב כדי "לתקן אותה". למעשה, העיסוק בטראומה הוא בעייתי ואף מזיק ביותר משום שבאופן פרדוכסלי הוא מעצים את הטראומה, מפנה אליה משאבים וכוח, חוסם את המטופל מלעסוק בהווה שלו ושואב אותו יותר ויותר על מחוזות הכאב שלו.

חזרה לטראומה היא הרסנית

למרבה האירוניה, לאף טראומה אין באמת שורשים – ולכן המחקר בדבר שורשי הטראומה הוא בזבוז מוחלט של זמן. אף פעם אין אפשרות לדעת בצורה וודאית מהם מקורותיה של טראומה מסויימת והאם היא התחילה במועד כזה או אחר. לטראומה יכולים להיות אלפי שורשים שונים, קטנים וגדולים, קדומים ומאוחרים, חשובים וטפלים.

טראומה היא חוויה לא מוצלחת. כדי להתגבר עליה עלינו ללמוד לצבור חוויות חדשות, נפלאות וטובות אחרות במקומה. עצם ההתמקדות בטראומה חוסמת אותנו מלהשקיע את עיקר כוחותינו בלימוד החיובי ולא בניתוח השלילי.

אל תשקיעו בלימוד הטראומה – השקיעו בלימוד האושר

טיפול טוב הוא טיפול שממקד אתכם בטוב – ולא ברע. עיסוק כפייתי וניתוח שכלתני של מקורות הרע והכאב בחייכם דווקא מעצים את הרע שבכם ומחזיר אתכם שוב ושוב אל מחוזות הקושי וחוסר האונים שלכם.

אם תשקיעו בלימוד האושר ולא בלימוד הטראומות שלכם – תשנו את חייכם במהירות ובקלות, עד כדי כך שהטראומות שלכם ייראו עבורכם במשך הזמן כזיכרון דהוי וחיוור, במקום כזיכרון כואב וממשי שאתם חופרים בו ומזינים אותו כל העת.